ת"א 31440-09-10

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם רישיון לשימוש בחלקת אדמה בגדרה. התובעת, מכרות, התקשרה בהסכם עם הנתבעת, משעלי, לרכישת זכויותיה של האחרונה בקרקע. המועצה המקומית, אף היא נתבעת, העניקה למשעלי רישיון להשתמש בקרקע במשך 49 שנים ולהקים עליה בית מלאכה. מכרות טען כי המועצה הציגה מצג שווא לגבי זכויותיה בקרקע, מה שגרם לו להאמין כי הוא רוכש זכויות תקפות ממשעלי. המועצה טענה כי היה על המכרות לבצע בדיקת נאותות ולברר את מהות הזכויות הנמכרות. בית המשפט פסק לטובת מכרות בעניין זה, בקובעו כי המועצה, לאחר שהצהירה במפורש על זכויותיה, אינה יכולה לטעון כעת כי היה על המכרות לאמת אותן. לא היה זה סביר לצפות מאזרח מן השורה לבחון את ייצוגי המועצה, מה גם שהמועצה אישרה את זכותה להעניק זכויות שימוש. כמו כן, בית המשפט קבע כי מכרות רכשה רישיון בלתי חוזר לקרקע לתקופה של 49 שנים, אשר בוטל באופן חד צדדי כאשר מינהל מקרקעי ישראל החזיר את הקרקע. לפיכך, מכרות הייתה זכאית לפיצוי בגין הפרת הסכם הרישיון. בית המשפט הורה למועצה לשלם למכרות 448,735 ₪ בתוספת מע"מ, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 16.2.2014 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, קבע בית המשפט כי מכרות אינו אחראי לאשם תורם, שכן המועצה התעשרה על חשבונו, והוא לא יכול היה לדעת על היעדר זכויות של המועצה בקרקע. בית המשפט דחה גם את טענת המועצה כי מכרה עשה שימוש בלתי חוקי בקרקע וכי יש לקזז את רווחיו בהתאם, שכן טענה זו לא נתמכה בנתונים עובדתיים. באשר לגובה הפיצוי, הסתמך בית המשפט על חוות דעתו השמאית של המומחה שמונה על ידי בית המשפט וקבע כי יש לחשב את גובה הבניין, הכולל קומה שנייה בלתי מורשית, בהתאם למצב הקיים. בית המשפט קיבל גם את חישוב תקופת הרישיון על ידי המומחה כבסיס לקביעת הפסד ההשקעות. בית המשפט קבע את מועד הפינוי ל-1.4.2009, ובהתאם לכך חושב סכום הפיצוי ממועד זה. לבסוף הורה בית המשפט למועצה לשלם למכרות הוצאות בסך 100,000 ₪, בהתחשב במשך ההליכים ובהתנהגות הצדדים. התביעה נגד ראש המועצה לשעבר, הנתבע שלום כהן, נדחתה, מאחר שבית המשפט מצא כי פעל במסגרת סמכותו ובתום לב.