ע"א 196/75

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור בו תבע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים. המערער טען, כי לא היה מקום לזכות את המשיב מרשלנות כאשר חרג מהמהירות המותרת באזור עירוני ולא האט בצומת. התאונה אירעה כאשר המערער, שנהג בתלת-אופן, פנה שמאלה לצומת וחצה את נתיב רכבו של המשיב, שנסע ישר בצומת. בית המשפט מצא כי המערער לא אותת על כוונתו לפנות שמאלה ולא נכנע לרכבו של המשיב, שהיה בעל זכות קדימה. נפסק כי רשלנות המערער הייתה הגורם העיקרי לתאונה. על אף שהמשיב חרג במעט מהמהירות המותרת, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין בכך משום הפרת חובת זהירות כלפי המערער, במיוחד בהתחשב ברשלנותו הרבתית של המערער. מהירותו של המשיב, אף שעלתה על המותר, נמצאה סבירה בנסיבות העניין. זאת ועוד, הסחת דעתו הקצרה של המשיב מהקטנוע הייתה מוצדקת, שכן לא ראה כל אינדיקציה לכוונת הקלנועית לפנות שמאלה. בית המשפט הדגיש כי על הנהגים לנקוט משנה זהירות מפני רשלנות של אחרים רק כאשר קיימים סימנים להתנהגות בלתי הולמת. הואיל ולמשיב זכות קדימה והמערער לא אותת על פניו, רשאי היה המשיב להניח שהקטנוע ימשיך ישר. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המשיב לא הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. הערעור נדחה, למרות שהמשיבים הסכימו לשלם למערער 25,000 ל"י בכל מקרה.