ת"א 34529-04-20

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד 70 נתבעים, וביקש להיות מוכרז כבעלים של כ-9% מגרשת בשטח של כ-15,204 מ"ר בתחום השיפוט של המועצה המקומית ג'וליס. הנתבעים, ובראשם הנתבעת מס' 70 (רשות הפיתוח), הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי התובעת לא הראתה עילה. רשות הפיתוח טענה כי הקרקע עברה הליכי הסדר מקרקעין שהסתיימו בשנת 1981, ושמה של התובעת לא נרשם כבעלים במהלך ההסדר או ב"תיקון שלאחר ההסדר" שלאחר מכן בשנת 1991. טענות התובע בדבר החזקה ארוכת שנים, חזקה נוגדת וזכויות המבוססות על הון, רישיון חופשי מכללא או רישום במרמה נדחו. השופטת הסכימה כי זכויותיה של התובעת, אם ישנן, בוטלו בהליכי הסדר המקרקעין ורישום הבעלות שבאו בעקבותיהם. זאת ועוד, טענת התובע לשימוש רצוף במקרקעין במשך שנים רבות לא הספיקה כדי להקנות לו בעלות, מה גם שהקרקע הוסדרה. השופטת הדגישה כי טענתו המעורפלת של התובע בדבר מרמה אינה עומדת בדרישות הראייתיות ואף היא חסומה על פי חוק. בהיעדר ראיות משכנעות וללא יכולת להצביע על טענה תקפה, פסק השופט לטובת הנתבעים ודחה את התביעה על הסף. התובע חויב לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים.