ע"א 32539-05-13

תקציר

הבנק טען כי לערעור שהגיש הלקוח ששיקיו הוחזרו אין בסיס משפטי ודינו להידחות. הבנק הדגיש כי גם לאחר פסק דינו של בית משפט קמא המשיכו לחזור שיקים נוספים, דבר המצביע על כך שללקוח לא הייתה הגנה תקפה וכי הערעור היה תיאורטי באופיו. הבנק גם הצביע על פגמים פרוצדורליים בפניית הלקוח וטען כי הלקוח לא הציג אף אחת מהעילות הבלעדיות הקבועות בחוק לבקשת ניכוי השיקים. יתר על כן, הבנק ציין כי עיקרי טענותיו של הלקוח הוגשו באיחור, וזו סיבה מספקת לדחות את הערעור. השופטת הסכימה עם טענות הבנק ודחתה את הערעור, תוך שהיא מדגישה כי טענות הלקוח בעניין "חשבון סגור" אינן מבוססות וכי איחור בהגשת הטענות מהווה עילה מספקת לדחייה. בנוסף, השופטת ציינה כי מעמדו של הלקוח כלקוח מוגבל יישאר ללא שינוי, שכן הוצגו שיקים נוספים לפירעון גם לאחר סגירת החשבון. השופט גם הורה ללקוח לשלם הוצאות בסך 10,000 שקל, אך ויתר על התשלום בהתחשב במצבו של הלקוח.