תע"א 3708/09

תקציר

התובעת, שירה לוינשטיין, תבעה את מעסיקתה לשעבר, קרמר אלקטרוניקה בע"מ, על כך שפיטרה אותה שלא כדין בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לוינשטין טענה כי פיטוריה היו מפלים, שכן התרחשו זמן קצר לאחר חזרתה מחופשת הלידה, ותבעה פיצויים לא ממוניים בסך 200 אלף שקל, בנוסף לפיצויים אחרים. קרמר טענה כי הפיטורים היו חלק מפיטורים גדולים יותר בשל משבר כלכלי, וכי לוינשטין נבחרה משום שהוערכה כעובדת פחות פרודוקטיבית. בית הדין קבע כי היעדרותה של לוינשטין מעבודתה לאחר חופשת הלידה אושרה על ידי החברה והייתה בהתאם לחוק עבודת נשים. עם זאת, פיטוריה לא היו בניגוד לחוק עבודת נשים, שכן הם התרחשו מחוץ לתקופה המוגנת שלאחר חזרתה מחופשה. באשר לטענת האפליה, קבע בית המשפט כי החלטתו של קרמר התבססה על נימוקים לגיטימיים ומפלים כאחד. בעוד שצעירותה של לוינשטיין ותקופת כהונתה הקצרה הפכו אותה לרגישה יותר לפיטורים, ההתחשבות של החברה בהיעדרותה במהלך חופשת הלידה הייתה מפלה. בעקבות זאת פסק בית המשפט ללוינשטין פיצויים לא ממוניים בסך 15,000 שקל בגין אפליה והורה לקרמר לשלם לה תוספת בסך 1,345.50 שקל עבור דמי הבראה. יתר התביעות, כולל אלה לפיצויי פיטורים ודמי חגים, נדחו. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעתה הנגדית של קרמר, שטענה לחוסר תום לב מצדה של לוינשטיין, אך התחשב בחוסר היושר שלה בעת קביעת פיצויי האפליה. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, וניתן היה לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.