ע"א 584/89

תקציר

הכרעת הדין בתיק זה כוללת שתי תביעות נפרדות שאוחדו ברמת בית המשפט המחוזי. התביעה הראשונה (ת"א 688/85) הוגשה על ידי שלוש חברות ישראליות הטוענות להסכם בלעדיות עם חברה צרפתית, La Telemetric Electric S.A., להפצת מוצריה בצפון הארץ. התביעה השנייה (ת"א 745/85) הוגשה על ידי לה טלמטרי נגד שתיים מהחברות הישראליות הנ"ל ושניים ממנהליהן, בדרישה לתשלום עבור מוצרי חשמל שנרכשו אך לא שולמו עבורם. פסק דינו של בית המשפט המחוזי דחה את תביעת החברות הישראליות ליחסי סוכנות בלעדיים ומשכך לא נעתר לסעדים המבוקשים. היא גם קיבלה חלקית את תביעתה של לה טלמטרי, וזיכתה אותה בפירעון כספי בשני חריגים: החיוב חל רק על החברות ולא על הדירקטורים באופן אישי, והחברות הישראליות יכלו להחזיר מלאי שהיה ברשותן ולקזז את שוויו מהחוב. לה טלמטרי ערערה על פסק דין זה, אך רק לגבי שני החריגים. לאחר מכן הגישו הנתבעים בת"א 745/85 ערעור שכנגד, שהתמקד בחלק מפסק הדין שדחה את טענת הסוכנות הבלעדית. לה טלמטרי דחתה את העתירה הנגדית, בטענה שהיא אינה חוקית מכיוון שהיא נוגעת לעניינים שונים מאלה שבערעור העיקרי ויש בה אי דיוקים בשמות. בית המשפט העליון הסכים עם לה טלמטרי וקיבל את בקשתה לדחות את הערעור שכנגד. בית המשפט קבע כי ערעור שכנגד חייב להתייחס ישירות לעניינים שהועלו בערעור העיקרי, ועצם איחוד התביעות בערכאה הקודמת אינו מצדיק ערעור שכנגד בנושאים שאינם קשורים. יתר על כן, המערערים שכנגד לא היו המערערים הנכונים, והם ערערו גם כנגד צדדים שלא ערערו בעצמם. לפיכך, הערעור הנגדי הוגש שלא כדין ונדחה בהוצאות שנפסקו ללה טלמטרי. החלטה זו מחזקת את אופיים המצומצם של ערעורי שכנגד, מבטיחה שהם נוגעים ישירות לערעור העיקרי, ומבהירה את החשיבות של שמות מדויקים של צדדים בערעורים ובערעורים שכנגד.