בע"מ 3862/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה בתיק ארוך שנים שנדון בבית המשפט לענייני משפחה, שעניינו סכסוך בין המבקשים לבין אביהם על סכומי כסף שונים שנמשכו מחשבונו בבנק שוויצרי. בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי על המבקשים להשיב את הכספים לאביהם, כאשר הריבית תחושב בהתאם לתנאי חשבון הבנק שלו. בעקבות פסק דין זה, פנה המשיב לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שיקבע את גובה הריבית המדויק המגיע לו, מה שהוביל למחלוקות נוספות ולפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט לענייני משפחה. לאחר מכן ביקשו המבקשים לערער הן על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 24.1.2016 והן על החלטתו מיום 9.2.2016 לבית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם, מה שהוביל את המבקשים להסלים את העניין עוד יותר על ידי בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. פסק דין זה, מיום 26.6.2016, הוא תוצאה של עתירה זו. הוא משרטט את ההיסטוריה הארוכה של התיק ומדגיש כי המבקשים מנסים לערער על החלטות ביניים שניתנו על ידי בית משפט פרוצדורלי, דבר נדיר ובדרך כלל מיואש. בית המשפט מציין כי עיקר טענתם של המבקשים נסובה סביב פרשנות הריבית והפרות פרוצדורליות לכאורה על ידי המשיב. עם זאת, השופט מגיע למסקנה כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים המחמירים לגלגול שלישי של הערעור ומצדד בהחלטת בית המשפט המחוזי. השופטת מדגישה כי היה על המבקשים, ובפרט זה שהוא עורך דין במקצועו, לשקול היטב את לגופה של בקשתם, שכן אין זו הפעם הראשונה בה מערערים על החלטות ביניים מסוג זה. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, אם כי השופט מפעיל שיקול דעת בכך שהוא בוחר שלא להטיל על המבקשים הוצאות נוספות מעבר לאלה הקבועות בחוק.