עת"מ 18731-07-12

תקציר

העותרים הביאו בפני בית המשפט תביעה בה טענו כי מדיניות המשיבים בנוגע לטיפול בעצים בתל אביב-יפו הייתה פגומה. הם הציגו טענות רבות, ובהן טענות לגיזום שרירותי, היעדר בדיקה פרטנית של כל עץ ואי אכיפת הוראות מחייבות במכרזי גיזום עצים. עם זאת, בית המשפט מצא כי העתירה נעדרת תשתית עובדתית קונקרטית וביקש סעד כללי, שאינו עולה בקנה אחד עם עקרון הפרדת הרשויות. תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את הרשות המבצעת ולקבוע מדיניות. יתר על כן, הסעד המבוקש על ידי העותרים היה הצהרתי, שגם אותו נמנע בית המשפט בדרך כלל מלתת. בית המשפט ציין כי ההוראות הרלוונטיות אינן מזכירות או אוסרות את טכניקת ה"גירוד" וכי הקביעה האם פעולה מהווה "כריתה" מחייבת בחינה של כל מקרה לגופו. המשיבה מס' 3, המייצגת את הגוף הרגולטורי, אישרה כי היא אינה מתערבת בגיזום עצים על ידי הרשויות המקומיות אלא אם כן מדובר בכריתת עצים, הנבחנת באופן פרטני. במקרים של "כריתת עצים" לכאורה, קיימת היררכיה מנהלית שיש למצות לפני פנייה לבית המשפט. לעותרים הומלץ ללכת בדרך זו ולשקול צעדים משפטיים רק לאחר מיצוי אפשרויות אלה. בנוסף, בית המשפט מצא את הטענה בדבר אי אכיפת הוראות מכרז חלשה ומבוססת על הנמקות והנחות. לבסוף, החליט בית המשפט כי על העותרים לשאת בהוצאותיהם ובשכר טרחתם של שני המשיבים הראשונים, בסך 50,000 ₪. העתירה נדחתה, והצדדים עודכנו שלא בפניהם.