עמ"ש 43129-04-18

תקציר

השופט, ח' שרעבי, ממליץ לדחות את הערעור, שכן מדובר בפסק דין מנומק היטב. בפסק הדין נקבע כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שהוצגו, והמסקנות הנגזרות מהם נתמכות היטב בממצאים ואין בהן כל טעות משפטית. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטה זו עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת בעניין חזקת שיתוף בנכסים בין בני זוג. לגופו של עניין זה, קביעת התקופה לאיזון נכסי בני הזוג אינה שוללת את האפשרות לרכוש זכויות במקרקעין מחוץ לתקופה זו, שכן הדין הכללי פועל לצד חוק יחסי ממון. השופט מסכים אף הוא עם ממצאיו של בית משפט קמא בדבר הכוונה לחלוק את הבית, וטיעוני המערער כנגד ממצאים אלה מכוונות להערכת המהימנות של בית משפט קמא, שבית המשפט העליון ממעט להתערב בה. יתר על כן, השופטת מדגישה כי הבית לא נבנה על ידי המערערת בלבד, שכן קיימות ראיות להלוואות והחזרים משותפים, וטענות המערערת מטעות. השופט דן גם בפיצוי שנפסק למשיב בשל נסיבות מכירת הבית, מאחורי גבו של המשיב, בחוסר תום לב. פיצוי זה מוצדק על פי דיני הנזיקין, ובפרט עוולת הפרת חובה חקוקה כמפורט בפקודת הנזיקין, וכן עוולת הרשלנות. הפרתו של המערער את הוראות חוק היסוד בדבר הגנה על כבוד האדם ורכושו, הסבה למשיב נזק בר פיצוי. השופטת מתייחסת גם לטענות נוספות הנוגעות לשווי מלאי החנות, יתרת הזכויות ברכב משותף וחלקו של המשיב בשכר טרחת המומחה, ומוצאת אותן חסרות שחר. לבסוף, חויבה המערערת לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪. השופטת אספרנסה אלון והשופטת שושנה שטמר מסכימות עם ההחלטה, והערעור נדחה פה אחד.