בר"ע 1494/04

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעת פיצויים בגין תאונה שאירעה ב-29 באפריל 1999 והובילה למותו של אחמד אל-חמיד מודיב אבו סחיון. המשיבים, שנגרמו להם נזקי גוף בתאונה, הגיעו עם המבקשים להסדר פרוצדורלי, לפיו ישלמו המבקשים סך של 100,000 ₪ כולל שכר טרחה והוצאות בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. אולם, בעקבות פסק דין במקרה דומה, עתרו המשיבים לבית המשפט בבקשה לבטל הסדר זה. המבקשים התנגדו וטענו כי מדובר בהסכם מהותי ולא פרוצדורלי וכי פסק הדין אינו חל רטרואקטיבית. בית המשפט, לאחר שבחן את הטענות, נתן למבקשים רשות ערעור. בית המשפט שקל גם את טענת המבקשים כי ההסכם מהותי ולכן אין לבטלו אלא אם נפלה טעות. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי יש לבטל את ההסכם בשל שינוי נסיבות משמעותי וכי לבית המשפט סמכות לשנות את החלטתו כל עוד לא ניתן פסק דין סופי. השופט גנון, בהחלטה קודמת, הגדיר במפורש את ההסכם כפרוצדורלי. בית המשפט, בהסכמת המשיבים, קבע כי ההסכם מהותי וכי יש לבחון את ביטולו. מאחר שההסכם היה פסק דין חלקי בהסכמה, חל על ביטולו דין ביטול פסקי דין אלה. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים שהדגישו את הצורך באינטרס מכריע שיצדיק התערבות בפשרות. פסק הדין בעניין אטינגר נ' החברה לשיקום הרובע היהודי ופיתויו, שהמשיבים פנו אליה, לא סיפקה במקרה זה עילה לביטול פסק הדין. במקרה הנוכחי לא ניתן פסק דין סופי, ולכן פסק הדין בעניין טויטו יוסף נ' כמאל דוד, שהתיר ראיות נוספות בערעור בנסיבות מסוימות, היה ישים יותר. בית המשפט הגיע למסקנה כי מותו של המנוח, שאירע לאחר פסק הדין בערכאה הנמוכה יותר, היה סיבה מוצדקת לאפשר ראיות נוספות ולשנות את פסק הדין. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם התייחסותם של המשיבים לאליעזר כנפי נ' בית הדין הארצי לעבודה, שם שינוי הלכה איפשר למערערת לחזור בה מהסכמה. בית המשפט הדגיש כי שיקולי צדק הנחו את החלטתו ודחה את הערעור. בנוסף, חויבו המבקשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪, ביחד ולחוד. פסק דין זה ניתן ב-16 באוגוסט 2004 וסימן את סיום התיק.