בג"צ 2233/07

תקציר

העותר, שנעצר על ידי צה"ל בשנת 2005 בגין חברותו ופעילותו בתנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ריצה בסך הכל 17 חודשי מאסר לאחר שהורשע במסגרת עסקת טיעון ולאחר מכן בסיוע לעבריין. לאחר שחרורו מהכלא הוא הושם במעצר מנהלי פעמיים: תחילה לתקופה של חצי שנה, ולאחר תקופה קצרה, למשך חמישה חודשים נוספים, בשל מעמדו הבכיר ותפקידו המנהיגותי בארגון, שנחשב לסכנה משמעותית לביטחון הציבור. העותר טען כי מעצרו המנהלי היה בלתי חוקי בעקבות ההליך הפלילי נגדו וכי אין מידע מודיעיני חדש המצדיק זאת. המדינה טענה מנגד כי שני ההליכים הם חלופיים ומשלימים, והחומרים המסווגים ממחישים את תפקידו הבכיר של העותר ביאפ, המצדיק מעצר מנהלי. בית המשפט, לאחר שעיין בחומרים החסויים ושקל את טיעוני הצדדים, הכיר בלגיטימיות של המעצר המנהלי ובתכליתו להגן על שלום הציבור. היא קבעה כי מעצר מינהלי זמן קצר לאחר הליך פלילי אינו אסור על פי חוק וכי שני ההליכים פועלים במישורים שונים. עם זאת, בית המשפט הדגיש את חשיבות האיזון בין ביטחון המדינה לבין זכויות האדם של הנחקר, המחייב רף ראייתי גבוה כדי להוכיח את מסוכנותו של אדם. משך המעצר המנהלי מגדיל אף הוא את משקלה של זכותו של הפרט לחירות. בעניינו של העותר, בית המשפט נקט משנה זהירות בבחינת חומרי המודיעין והגיע למסקנה כי למרות הקשיים, אין מקום להתערב בשיקול הדעת של הרשויות. מעמדו הרם של העותר בארגון טרור ומעורבותו הקודמת הצדיקו את צו המעצר המנהלי, גם ללא מידע מודיעיני עדכני חדש. בית המשפט הדגיש כי נתוני העבר המצביעים על סכנה ממשית יכולים להספיק למעצר מנהלי. לפיכך, היא דחתה את העתירה, בכפוף לבחינה מחודשת של נתוני העותר עם פקיעת צו המעצר המנהלי והחלת סטנדרטים מחמירים. השופטת ארבל, השופטת ברלינר והשופטת פרוקצ'יה הסכימו עם ההחלטה.