עפ"ת 5474-04-16

תקציר

המערער במקרה זה ערער הן על גזר הדין והן על גזר הדין בגין עבירות נהיגה. ראשית, בית המשפט בחן האם הוכחה נהיגתו של המערער ברכב, וקבע כי החלטתו של בית משפט קמא לקבל את עדותו של השוטר על פני עדותו של המערער הייתה מוצדקת, נוכח הטעויות המהותיות בגרסתו של המערער. עוד קבע בית המשפט כי הימנעותו של המערער מזימון עדי הגנה שיתמכו בטענתו כי הרכב לא היה ניתן לנהיגה אינה סיבה מספקת לביטול פסק הדין, וכי כל חילוקי דעות בין המערער לבין בא כוחו לשעבר אינם מהווים מחדל בייצוג. שנית, בית המשפט בחן האם המערער נהג בזמן פסילה. התגלה כי נפלה טעות בתדפיס המידע הפלילי של המערער, ולאחר עיון נוסף במסמכי גזר הדין הרלוונטיים, נקבע כי המערער אכן נפסל מנהיגה במועד ביצוע העבירה הנדונה. לבסוף נשקלה סוגיית גזר הדין. בית המשפט מצא כי עונשיו הקודמים של המערער לא הרתיעו אותו מביצוע עבירה חוזרת, ועל כן ששת חודשי המאסר שנקבעו על ידי בית משפט קמא ראויים ולא יבוטלו. ככלל, הערעור נדחה, כלומר הכרעת הדין וגזר הדין יעמדו בעינם.