ת"פ 8255-04-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של גזר דין בת"פ 8255-04-24 מדינת ישראל נ' פוזנוב (עציר)** **1. מבוא והסדר טיעון:** הנאשם, ולדימיר פוזנוב, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם על הגשת כתב אישום מתוקן, הודאה והרשעה, והפניה לתסקיר שירות המבחן לעניין העונש. לא הושגה הסכמה לעונש. הסדר הטיעון כלל גם התייחסות לבקשת ההגנה, לפיה התסקיר יבחן את שאלת הארכת המאסר המותנה, כאשר עמדת המאשימה הייתה להפעלתו. **2. עובדות כתב האישום המתוקן:** בתאריך 25.3.2024, בשעה 14:20, בכלא אשל, איים הנאשם על סוהרים, בעת שהגיעו להעבירו לאגף 2. האיום כוון כלפי קצין המודיעין רוני גז, כאשר הנאשם הצהיר: "אם יראה את הקמ"ן רוני גז יחתוך אותו בפנים", תוך שהוא מגדף בשפה הרוסית. מטרת האיום הייתה להפחידם או להקניטם. **3. תסקיר שירות המבחן – גורמי סיכון ושיקום:** * **רקע אישי:** הנאשם, בן 48, רווק, עלה מרוסיה בשנת 1990, מתגורר לבדו. בעל 12 שנות לימוד ושירות צבאי מלא. עבר לנורמות חברתיות שוליות, החל לצרוך סמים (בעיקר הרואין), עבד בעבודות מזדמנות, וריצה מאסרים קודמים. לציין כי הוצג מידע על אבחון סרטן (ללא מסמכים). * **עבר פלילי:** 21 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות, סמים והפרת הוראה חוקית, אשר בגינן נדון למאסרים בפועל. את מאסרו האחרון סיים לרצות בשנת 2024. * **התמכרות:** החל לצרוך סמים בגיל 21. טופל בעבר בתחליפי סם, אך לא השתלב בגמילה. טוען שהפסיק לצרוך סמים בשנה האחרונה באופן עצמאי, אך שירות המבחן התרשם כי היה תחת השפעת חומרים. לא התייצב לשתי בדיקות שתן. * **יחס לעבירה:** הודה בחלק מכתב האישום, אך התקשה לקחת אחריות מלאה. ייחס את העבירה לקושי בהתמודדות עם תסכול ודחק. ביטא חרטה מסוימת, אך ללא כוונה ממשית באיומיו. * **גורמי סיכון:** עבר פלילי, התמכרות ממושכת, חוסר יציבות תעסוקתית, התייחסות מצמצמת לחומרת מעשיו, קושי בוויסות התנהגות אלימה במצבי דחק, העדר תמיכה משפחתית, והשלכת אחריות על גורמים חיצוניים. * **גורמי שיקום:** יכולת לקיים אורח חיים עצמאי ויצרני (סיום לימודים ושירות צבאי). * **התרשמות שירות המבחן (18.8.25):** רמת סיכון גבוהה לביצוע עבירות אלימות. פער בין הצהרות מילוליות למעשים. חוסר מוטיבציה לשינוי. לא ניתנה המלצה שיקומית. * **התרשמות שירות המבחן (27.11.24):** הנאשם נעצר מחדש בעבירות נוספות. חוסר שיתוף פעולה, אי התייצבות לבדיקות שתן, קושי בשמירה על יציבות, בעיית התמכרות. כוחותיו דלים לביצוע שינוי. לא ניתנה המלצה שיקומית. המלצה לעונש ממשי מרתיע. **4. טענות הצדדים לעונש:** * **מאשימה:** הדגישה את הפגיעה בערכים המוגנים, את מדיניות הענישה הנוהגת, ואת חומרת המעשה (איום על סוהרים בזמן ריצוי מאסר). עתרה למתחם ענישה של 3-12 חודשי מאסר בפועל, הפעלת המאסר המותנה, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות. הדגישה את העבר הפלילי הכבד, את ריחופו של המאסר המותנה, את קושי הנאשם בלקיחת אחריות, והפער בין הצהרותיו למעשיו. * **הגנה:** חלק על המתחם המוצע, וטען למתחם החל ממאסר מותנה ועד 10-12 חודשי מאסר. נימק כי האיומים אינם ברף הגבוה, וכי נבעו מתסכול על העברה לאגף בעייתי. הדגיש כי האיום לא היה ישיר כלפי הסוהרים אלא כלפי קצין המודיעין. לשיטתו, מדובר בעבירה ברף נמוך. טען כי אין להעניק משקל מכריע לעבר הפלילי, ושיש ליתן משקל להודאה ולחיסכון בזמן שיפוטי. הפנה לנסיבות חייו המורכבות, מצבו הרפואי, וניסיונותיו להיגמל. ביקש הפעלת מאסר מותנה בחפיפה. **5. דיון והכרעה:** * **עקרונות משפטיים:** בית המשפט התבסס על תיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 ג(א)), המחייב התחשבות בערכים המוגנים, מידת הפגיעה, מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבות ביצוע העבירה. כן הודגש העיקרון של הלימה בין חומרת המעשה ומידת האשמה לבין העונש (סעיף 40ב לחוק העונשין). * **הגדרת עבירת האיומים:** סעיף 192 לחוק העונשין מגדיר את העבירה כ"איום על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו... בכוונה להפחיד... או להקניטו". * **ערכים מוגנים:** נדונו ערכים כהגנה על שלוות נפשם וגופם של עובדי ציבור, שמירה על כבוד האדם וחירותו, סדרי משטר ושלטון החוק, והבטחת ביצוע תפקידם של נציגי אכיפת החוק ללא מורא. * **פסיקת בית המשפט העליון:** ציטוטים מהכרעות קודמות הדגישו את הצורך להוקיע בחומרה פגיעה בעובדי ציבור, לנקוט באפס סובלנות, ולהטיל ענישה מרתיעה. * **נסיבות ביצוע העבירה:** משקל הוענק לכך שהעבירה בוצעה בעת שהנאשם במשמורת חוקית, איום קונקרטי על קצין מודיעין בנוכחות סוהרים, אך ללא ביטוי במעשה ממשי או שימוש באלמנט ממשי. נקבע כי האיום, למרות היותו מופנה שלא בנוכחות האדם המאיים, עדיין מהווה איום קונקרטי ובעל חומרה גבוהה. * **הערכת חומרת האיום:** בית המשפט לא קיבל את טענת ההגנה כי מדובר באיום שאינו ישיר וברף נמוך. נקבע כי דווקא טיב האיום (פגיעה בגופו של קצין המודיעין) בנוכחות סוהרים מעיד על תעוזת הנאשם ועל פגיעה ביכולתם למלא את תפקידם. הועלם כי מדובר באירוע ברף חומרה בינוני. * **מדיניות הענישה הנוהגת:** המדיניות משתרעת על פני מגוון רחב, החל ממאסרים על תנאי ועד למאסרים בפועל של מספר חודשים. הודגשה החומרה באיומים כלפי נציגי אכיפת החוק. הובאו דוגמאות לפסיקות קודמות, אשר מראות טווח רחב של עונשים, כולל הפעלת מאסרים מותנים. * **מתחם הענישה:** על בסיס הפסיקה והערכת חומרת העבירה, נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר (לא צוין אם מדובר במאסר בפועל, על תנאי או עבודות שירות) ועד 12 חודשי מאסר. נדחתה עתירת ההגנה לקבוע את תחתית המתחם כמאסר מותנה, בשל החומרה שבאיומים על סוהרים והצורך להבטיח ביצוע תפקידם ללא מורא. * **גזירת העונש בתוך המתחם:** * **שיקולים מקלים:** גיל הנאשם, מצבו הרפואי, הודאתו (חיסכון בזמן שיפוטי), יכולת הבעת אמפתיה וכוחות לחיים יצרניים. * **שיקולים מחמירים:** עבר פלילי מכביד (21 הרשעות, כולל עבירות אלימות, רכוש וסמים, ומאסרים בפועל אחרונים), ביצוע העבירה תוך ריצוי מאסר וריחופו של מאסר מותנה, חוסר לקיחת אחריות מלאה, קושי בוויסות, אי התייצבות לבדיקות שתן, מעצר בגין עבירות נוספות במהלך ההליך, אי הרתעה מהדין. * **מיקום בתוך המתחם:** הנאשם מוקם בשליש האמצעי של מתחם הענישה, כאשר נלקחו בחשבון כל השיקולים, ובפרט העבר הפלילי המשמעותי וחוסר ההרתעה. * **הפעלת המאסר המותנה:** עתירת המאשימה להפעלת המאסר המותנה התקבלה. הופעל מאסר מותנה בן 5 חודשים, חלקו בחופף וחלקו במצטבר. * **העונש הסופי:** 5 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר), בתוספת הפעלת המאסר המותנה, כך שסך הכל ירצה 8 חודשי מאסר. בנוסף, 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 ₪, והתחייבות בסך 7,500 ₪. **6. חידושים ודגשים משפטיים:** * **הגנה על עובדי ציבור:** בית המשפט מדגיש שוב ושוב את החשיבות של הגנה על עובדי ציבור, ובפרט סוהרים, ומגמת ההחמרה בפסיקה בעבירות אלו. ההצדקה לכך נובעת מהצורך להבטיח שירות ציבורי יעיל, את שלטון החוק, ואת ביטחונם של עובדי הציבור. * **הרתעה מיוחדת:** בהקשר של אסירים המאיימים על סוהרים, מודגש הצורך בהרתעה מיוחדת, שכן האסירים נתונים תחת עינו הפקוחה של החוק, ואינם מורתעים מכך. הדברים מובאים לידי ביטוי בציטוט מדברי השופט אלרון. * **הגמשת ענישה לנוכח סדרת הרשעות:** למרות העבר הפלילי הכבד והרצף ההרשעתי, בית המשפט אינו שולל לחלוטין שיקולים מקלים (כגון הודאה), אך נותן להם משקל יחסי בהתאם לנסיבות. * **משמעות התסקיר:** התסקיר משמש כלי מרכזי להערכת הסיכונים והשיקום. כאשר התסקיר מציג תמונה של חוסר מוטיבציה, חוסר שיתוף פעולה, וסיכון גבוה, הדבר משפיע באופן ישיר על גזירת הדין, ולעיתים אף מוביל לאי המלצה שיקומית. * **שילוב עונשים:** הדוגמה מראה כיצד בתי המשפט משלבים עונשים שונים (מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, התחייבות) ליצירת עונש כולל, המשרת את מטרות הענישה (גמול, הרתעה, שיקום, הלימה). * **הפעלת מאסר מותנה:** ההחלטה להפעיל מאסר מותנה, למרות שהיה חלק מהסדר טיעון, ממחישה את חשיבותו של המאסר המותנה כאמצעי להרתעה נוספת, וכי אינו "אות מתה". **7. הערות לסיום:** פסק דין זה מדגים את מורכבות גזירת הדין, הכרוכה באיזון בין גורמים שונים. הוא מדגיש את החשיבות של מדיניות ענישה אחידה, אך גם את הצורך בהתאמת העונש לנסיבות הספציפיות של כל מקרה, תוך התחשבות הן בפגיעה בערכים החברתיים והן בנסיבותיו של הנאשם. ההתמקדות בהגנה על עובדי ציבור, ובפרט עובדי שירות בתי הסוהר, מקבלת ביטוי ברור בפסק הדין, כחלק מהמאבק באלימות גואה בחברה.