ת"א 10127-01-14

תקציר

פסק הדין דן בפרסום לשון הרע ובהגנות מכוח החוק. ראשית, היא בוחנת האם פרסום תלונה שנשלחה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מהווה לשון הרע. בית המשפט מגיע למסקנה שכן, בהתחשב בכך שהוא עשוי להגיע למישהו שאינו הקורבן. לאחר מכן, דן פסק הדין בהגנות העומדות לנתבע. נמצא כי הנתבע מוגן מכוח סעיף 15(8) לחוק, המאפשר פרסום בתום לב בהגשת תלונה לרשות מוסמכת כגון ועדת האתיקה. בית המשפט שוכנע כי הנתבע פעל בתום לב, וכי קיים אינטרס ציבורי לעודד את הציבור להגיש תלונות כאמור מבלי לחשוש מתביעה בגין לשון הרע. עוד נקבע בפסק הדין כי הנתבע מוגן על ידי סעיף 13(5) לחוק, המעניק חסינות מוחלטת לפרסומים שנעשו במסגרת הליך מעין שיפוטי. הנוהל של ועדת האתיקה, שעשוי להוביל לדיון בתלונה בבית הדין המשמעתי, הוא הליך כזה. לפיכך, פרסום התלונה חסין, גם אם אינו מוביל לתלונה. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי הנתבע מוגן גם על ידי סעיף 15(3) לחוק, המגן על פרסום קובלנה סבירה בתום לב. משנדחתה התביעה, חויב התובע לשלם לנתבע 7,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.