ע"פ 2647/21

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור של נאשם המערער הן על גזר הדין והן על גזר הדין שניתן על ידי בית משפט מחוזי. ערכאת הערעור מציעה לדחות את הערעור ולקיים את החלטות בית המשפט המחוזי. המערער טען כנגד אופיו המופשט של כתב האישום, וטען כי הוא פוגע בהגנתו. עם זאת, בית המשפט מצא כי כתב האישום מפרט די הצורך את העבירות, ומאפשר למערער להכין את הגנתו. בנוסף, נדחתה ביקורתו של המערער על ממצאי המהימנות. בית המשפט אישר כי ככלל הוא אינו מתערב בפסקי דין של בית משפט קמא, במיוחד במקרים רגישים של עבירות מין, אלא אם נפלה טעות ברורה. בית המשפט המחוזי מצא את המתלוננת אמינה למרות סתירות קלות בעדותה, שנחשבו טבעיות בהתחשב בנסיבות היותה קטינה וקורבן להתעללות מינית במשפחה. גם הערעור על גזר הדין נדחה, כאשר בית המשפט ציין כי העונש תואם את אמות המידה המשפטיות לעבירות דומות. טענת המערער כי גזר הדין לא התחשב בהיעדר עבר פלילי קודם נדחתה, שכן בית המשפט המחוזי שקל את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות חומרת העבירות ומשכן. בסופו של דבר, הדגיש בית המשפט את חומרת מעשיו של המערער, תוך ציון נזק נפשי וחברתי משמעותי לנפגע, תוך שהוא שב ומדגיש את נחיצותם של אמצעי הרתעה וענישה. הערעור נדחה בהסכמת השופטים א' גרוסקופף וא' ברון, תוך שמירה על החלטת בית המשפט המחוזי במלואה.