עפ"ת 7923-09-11

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של זיכוי בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח תקף. רישיונו של המשיב נשלל בדיון בו יוצג על ידי עורך דין, וזמן קצר לאחר מכן נתפס נוהג בפסילה וללא ביטוח תקף. המשיב טען כי לא היה מודע לכך שרישיונו נשלל משום שגזר הדין ניתן בהיעדרו ועורך דינו לא יצר עמו קשר. בית משפט קמא זיכה את המשיב, בקובעו כי לא הוכחה הידיעה הנדרשת לעבירת הנהיגה בזמן פסילה. המערערת טענה כי ניתן להסיק את ידיעתו של המשיב מהנסיבות וכי שגה בית משפט קמא בכך שלא ייחס למשיב ידיעה. הערעור התמקד בשאלה המשפטית האם הידע הנדרש על פי הפקודה הרלוונטית כולל "העלמת עין". הפקודה המדוברת קובעת כי אדם ש"נודע לו" על פסילתו ועדיין נוהג אשם בעבירה. אין חולק כי בא כוחו של המשיב נכח בדיון בו נשלל רישיונו של המשיב, וכי עורך הדין לא הודיע לבית המשפט כי אין באפשרותו להעביר את גזר הדין למשיב. יתר על כן, לא הייתה מחלוקת כי עורך הדין שלח את גזר הדין למשיב בדואר רשום, אותו המשיב לא גבה. תקדימים ומספר סעיפים בחוק סדר הדין הפלילי תומכים בתפיסה כי משלוח גזר הדין בדואר רשום נחשב לידיעה מספקת לצורך הפקודה. טענת המשיב כי עבר תקופה קשה ולכן לא קיבל את הדואר אינה נחשבת כסיבה שאינה בשליטתו, מה גם שגזר הדין נשלח לכתובתו הנכונה. בנוסף, עברו התעבורתי של המשיב – הכולל 32 הרשעות קודמות – חייב אותו לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע לעונשו. לפיכך, הערעור מתקבל, המשיב מורשע בעבירות, והתיק מוחזר לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר הדין.