ע"א 4015/95

תקציר

במוקד פסק הדין עומדת מחלוקת בנוגע לאמיתותן של עסקאות מכר של שתי דירות שנטען כי נמכרו בשותפות לשני אחים, אבנר ונפתלי. השאלה העיקרית הייתה האם מדובר בעסקאות אמיתיות או רק למראית עין כדי להבטיח הטבות מס. בית המשפט בחן האם השיקולים הכספיים שיקפו ערכי שוק ריאליים והאם בוצעו תשלומים בפועל. הראיות הראו כי לא שולמו תשלומים על ידי האחים, ולא נרשם כל חוב בספרי השותפות, למרות שהמחירים נראו ריאליים. בית המשפט מצא כי אבנר ונפתלי פעלו כ"אנשי קש" או מתווכים ללא יכולת עסקית ממשית. מהצהרות שנמסרו על ידי האחים ואחרים עולה כי כל ההכנסות מהמכירות הבאות הלכו ישירות לשותפות, מה שחיזק את הרושם של פיקטיביות. בעוד המכירות הראשוניות נראו חוזיות, הן הגיעו למסקנה שהן מלאכותיות, שכן מטרתן היחידה הייתה להעלים מס. השופט אור קבע כי עסקאות אלה אינן תקפות על פי דיני החוזים, והגיע למסקנה כי הבעלות במקרקעין לא עברה לאחים. לפיכך, הערעור התקבל, תוך ביטול העסקאות הקודמות כחוזים למראית עין. פסק הדין חייב את המשיבים לשאת בהוצאות הערעור, בסך 25,000 ₪, ובכך הפך את החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי.