ע"א 5481/16

תקציר

במקרה דנן, ההחלטה לדחות את הערעור התבססה על בחינה מקיפה של כלל הראיות והטיעונים שהוצגו. פסק הדין של בית הדין למים, שהוא חלק מהמסגרת המנהלית המסדירה את משאבי המים בישראל, התקבל. בית הדין מצא כי התנאים המשפטיים הנדרשים למתן צו לתיקון זיהום מים לא התקיימו, שכן לא הייתה הוכחה מספקת לזיהום מים או קשר סיבתי למעשי המשיבים. גורמים שונים, כגון זיהום ממושך באזור ממקורות אחרים והיעדר ראיות המצביעות על מצב המים טרם פעולות הקידוח של המשיבים, תמכו בהחלטה זו. דוקטרינת הנזק הראייתי, שהוצעה להעביר את נטל ההוכחה למשיבים, נשקלה אך נדחתה בסופו של דבר, שכן הצליחו המשיבים להוכיח כי אין קשר סיבתי בין מעשיהם לבין זיהום לכאורה. גם טענות המערערת בדבר הפרת הסכמים נדחו, שכן הן לא ביססו את מתן הצו המתקן. לפיכך, ממצאיו העובדתיים של בית הדין וחוות דעת המומחים כובדו בשל מומחיותו המקצועית של בית המשפט, ולא נפסקו הוצאות נגד המשיבים למרות שהודו בפגמיהם. לפסק הדין הסכימו המשנה לנשיאה ח' מלצר, הנשיאה א' חיות והשופטת א' ברון, שהסתיימה בפיטורים ביום 20.8.2019.