בג"צ 221/56

תקציר

המקרה של יוסף מלאכי נ' ראש המועצה המקומית ראש העין סובב סביב התפטרותו של מלאכי מתפקידו כחבר המועצה המקומית ראש העין. מלאכי טען כי לא התפטר וכי כל מכתבי ההתפטרות שהוגשו זויפו או נחתמו לפני בחירתו ללא הסכמתו. עם זאת, בית המשפט מצא כי מלאכי אכן התפטר מתפקידו. השופט ברנזון הרחיב על ההשלכות המשפטיות של מקרה זה, תוך בחינת עקרונות המשפט המקובל הנגזרים מתורת המשפט האנגלית והאמריקאית. על פי המשפט המקובל האנגלי, נושאי משרה ציבורית לא יכלו להתפטר ללא הסכמת הממונים עליהם או הרשות הממנה הרלוונטית. זאת ממניעים היסטוריים, מחשש למחסור בעובדי ציבור. עם זאת, השופט ברנזון קבע כי עקרונות אלה אינם תקפים עוד בחברה הישראלית המודרנית. בהיעדר הוראת חופש משפט המגבילה את הזכות להתפטר, זכותם של עובדי ציבור בישראל לפרוש מתפקידם בכל עת, ובלבד שכוונתם מפורשת באופן ברור וחד-משמעי. כמו כן, השופט ברנזון המליץ כי כדי להימנע מהתפטרויות פזיזות או לא מכוונות, התפטרויות של חברי רשות מקומית צריכות להיות בכתב ולהיות מוגשות אישית לראש המועצה או למזכירה. זה יבטיח תהליך רשמי ומתחשב, וימנע אי הבנות. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המשיב ואישר כי התפטרותו של מלאכי תקפה. בנוסף, הדגיש בית המשפט את עקרון "ניקיון הידיים", וקבע כי חוסר היושר והיושרה של מלאכי בהצגת טענותיו עלול להוביל לכך שבית המשפט ישלול ממנו סעד. השופט אולשן והשופט לנדוי הסכימו עם פסק דינו של השופט ברנזון. משכך, נדחתה בקשתו של מלאכי, והוא חויב לשלם למשיב הוצאות משפט.