רע"א 6117/19

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה החליט בית המשפט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, ובסופו של דבר קיבל את הערעור. בית המשפט בחן את תחולתה של תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לעניין טיפול בחוות דעת מומחים. היא הכירה בכך שבתי המשפט עלולים להיתקל בקשיים בחוות דעת מומחים שמונו על ידם ופירטה פעולות אפשריות, כגון הסתמכות על ראיות נוספות, מינוי מומחה אחר או פסילת מומחה קיים אם קיים חשש למהימנות. ההחלטה על מינוי מומחה נוסף צריכה להתקבל במשורה ובעיקר במקרים בהם קיים ספק לגבי התאמת החומר לקביעת מצבו הרפואי של התובע. לעומת זאת, הפסילה נובעת מסוגיות המשפיעות על מהימנותו של המומחה, ועלולות לגרום לעיוות דין. במקרה זה טענו המבקשים לפסילה מאחר שהמומחה לא בחן את חוות דעתם, דבר הפוגע במהימנות ומסתכן בעוול. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את בקשת המשיבים לפסול את חוות דעת המומחה, אך באופן פרדוקסלי מינה מומחה נוסף. הדבר עורר חששות, שכן חוות הדעת הראשונית של המומחה לא כללה פגמי אמינות, אלא רק עניין טכני, או שהייתה צריכה להיפסל בשל מראית עין פוטנציאלית של אי צדק. בית המשפט מתח ביקורת על בית המשפט המחוזי על כך שלא הכריע בשאלה האם חוות הדעת של המשיבים עמדה בפני המומחית במהלך ניתוחה, והותיר את חוות הדעת על כנה תוך מינוי מומחה אחר שלא בצדק. בכך ביטל בית המשפט את מינויו של המומחה הנוסף, תוך שהוא מדגיש את הצורך לפתור את השאלה האמורה ומאפשר בירור נוסף במידת הצורך. לא נפסקו הוצאות.