ת"צ 37161-05-18

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ארבעה בתי חולים בישראל, בטענה כי הם מפרידים בין יולדות ערביות ליולדות באשפוז מיילדותי. המבקשים לא הצליחו להוכיח אפשרות סבירה כי בבתי החולים נוקטת מדיניות של הפרדה יזומה בין יולדות על בסיס מוצאן הלאומי. מדיניות בתי החולים להיעתר לבקשות של יולדות להחלפת חדרים מסיבות תרבותיות או לשוניות נמצאה חוקית, כל עוד לא מדובר באפליה גזעית. בית המשפט קבע כי יש צורך בחקירה פרטנית כדי לזהות מקרים ספציפיים של אפליה, מה שהופך תביעה ייצוגית לבלתי הולמת. בנוסף, חוות הדעת הסטטיסטית שהציגו המבקשים נמצאה בלתי אמינה ובלתי מספקת להוכחת הפרדה שיטתית. המבקשים ביקשו אישור לתביעה ייצוגית נגד בית החולים הדסה הר הצופים, המרכז הרפואי העמק, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה והמרכז הרפואי לגליל. לטענתם, בתי חולים אלה מיישמים מדיניות של הפרדת יולדות ערביות ויהודיות במחלקות המיילדות, תוך הפרה של החוקים נגד אפליה. המבקשים ביקשו הן סעד פרוספקטיבי והן פיצוי בגין הפרדה בעבר. עם זאת, בית המשפט מצא כי בתי החולים לא נקטו במדיניות של הפרדה גזעית ואף דחו מדיניות כזו. הנוהג של בתי החולים לשקול בקשות של יולדות להחליף חדרים מסיבות תרבותיות או לשוניות נמצא כחוקי, שכן הוא נועד להבטיח את נוחותן ואת החלמתן המהירה. בית המשפט הדגיש כי יש להיעתר לבקשות אלה רק אם לא היה להן מניע גזעני. טענת המבקשים כי על בתי החולים לשקול החלפת חדרים רק מטעמים רפואיים נדחתה. בית המשפט קבע כי היענות לבקשות שאינן גזעניות עולה בקנה אחד עם זכויות המטופלים ואינה מהווה אפליה. זאת ועוד, חוות דעת המומחים שהציגו המבקשים להוכחת הפרדה שיטתית נמצאה בלתי אמינה, שכן היא התבססה על סקרים שנערכו עם הטיות פוטנציאליות וללא פיקוח ראוי. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי המבקשים לא הצליחו להוכיח סיכוי סביר להצלחה בהוכחת מדיניות של הפרדה יזומה. מאחר שהשאלות העקרוניות חייבו חקירה פרטנית, תובענה ייצוגית לא הייתה המנגנון המתאים לטיפול בתביעות. לפיכך, הבקשה לאישור נדחתה מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים.