ת"א 55025-01-15

תקציר

התובעים תבעו את הנתבעת לפיצוי כספי בגין איחור במסירת דירה שרכשו ממנה. התובעים והנתבע נחלקו בשלושה נושאים מרכזיים: ראשית, האם התובעים זכאים לפיצוי הנתבע; שנית, אם כן, הסכום שישמש בסיס לחישוב הפיצוי, שאמור להיות "הסכום השווה לדמי השכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה"; ושלישית, המועד שממנו יש לחשב את הפיצוי. התובעים לא הביאו ראיות בדבר שווי דמי השכירות לדירה דומה, דבר שבאחריותם להוכיח. לפיכך, דחתה השופטת את תביעתם, וציינה כי גם אם התובעים היו זכאים לפיצוי, עדיין התביעה הייתה נדחית מחוסר ראיות. יתר על כן, השופט דן בהרחבה בשאלות השנייה והשלישית, ופסק לטובת הנאשם בשני המקרים. השופט הדגיש את הליקויים הראייתיים של התובעים לאורך המשפט ואת התנהלותם התמוהה, שכללה סירוב להצעת פשרה סבירה מצד הנתבע. לבסוף הגיעה השופטת למסקנה כי מאחר שהתובעים לא הביאו ראיות לשווי דמי השכירות, התביעה נדחתה, וכל צד יישא בהוצאותיו.