ע"פ 23716-09-11

תקציר

נגד המערער, שהתחזה לרופא שיניים וביצע טיפולי שיניים במטופלים, הוגש כתב אישום המייחס לו מספר אישומים, בהם התחזות לרופא שיניים מורשה, טיפול רפואי רשלני, תקיפת חבלה ומרמה. בית המשפט קמא מצא אותה כשירה לעמוד לדין והרשיע אותה, גזר עליה 54 חודשי מאסר בפועל והורה לה לשלם פיצויים. עם זאת, ערכאת הערעור חלקה על כך, וקבעה כי המערער אינו כשיר לעמוד לדין. הנושא המרכזי היה כשירותו של המערער, כאשר המשפט התמקד בהערכות פסיכיאטריות סותרות. הפסיכיאטר המחוזי ומומחי ההגנה סברו כי המערערת סובלת מתסמונת גאנסר ואינה כשירה לעמוד לדין, ואילו מומחי התביעה סברו כי היא מתחזה וכשירה לעמוד לדין. בית משפט קמא פסק תחילה לטובת התביעה, תוך שהוא מצטט תקשורת סבירה בין המערערת לעורך דינה, שיחת טלפון מוקלטת המעידה על הבנת ההליך המשפטי והתנהגותה התיאטרלית בבית המשפט. ערכאת הערעור הפכה את פסק הדין, ומצאה כי הערכתו של בית משפט קמא בדבר כשירותו של המערער פגומה. הם טענו כי התקופה הקצרה של עדותה לא הספיקה כדי לברר את אישיותה ואת התחזותה וכי בית משפט קמא לא נתן דעתו לכך שהתנהגותה הדרמטית הייתה סימפטום של מחלת הנפש שלה. יתר על כן, ערכאת הערעור העדיפה את חוות דעתם של מומחי ההגנה, לרבות שתיים של הפסיכיאטר המחוזי, על פני אלה של התביעה, במיוחד נוכח אשפוזיו הממושכים של המערער. באשר לנטל ההוכחה לביסוס אי כשירות, קבע בית המשפט כי יש להחיל את סטנדרט הספק הסביר, שכן ההיגיון והשכל הישר הם להחיל את אותו סטנדרט המשמש להוכחת אי שפיות. חשוב לציין כי המערערת עמדה בנטל הוכחה זה, אף על פי אמת המידה הגבוהה יותר של בית משפט קמא של מאזן הסתברויות. בכך בוטל פסק הדין, וההליכים נגד המערערת הופסקו, אם כי צו הפיצויים נותר על כנו.