ת"א 62659-11-20

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם פרסום מהווה לשון הרע ביחס למכתב התראה שנשלח לתובע, אשר הואשם בגניבת פירות. בית המשפט בוחן את המסגרת הנורמטיבית לשאלה זו וקובע כי הפרסום המדובר אינו מהווה "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע. נמצא כי מכתב ההתראה נשלח לתובע בלבד, ולכן לא הגיע לאף גורם אחר, דבר הפוסל אותו מלהיחשב כפרסום על פי החוק. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי המכתב מוגן מכוח הוראת "תום הלב" שבסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, שכן מדובר בתלונה שהוגשה לגורם מוסמך – במקרה זה, יו"ר העמותה. היו"ר, שקיבל את התלונה מנתבע אחר, שלח את מכתב ההתראה לתובע בתפקידו כיו"ר. בית המשפט מקבל את טענת הנתבעים כי התלונה הוגשה בתום לב, מתוך אמונה כנה כי התובע קטף פירות ללא רשות. אמינות גרסת הנאשמים לאירועים נתמכה בעדותם, שהשופט מצא משכנעת. מאחר שהתביעה לא הביאה ראיות לפרסום כהגדרתו בחוק, ובהינתן תחולת הגנת סעיף 15(8), נדחתה תביעת לשון הרע. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי הנתבעים לא הוכיחו את אמיתות פרסומם, ולכן לא ניתן להחיל את הגנת האמת במקרה זה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו.