סע"ש 6272-06-18

תקציר

העובד הואשם בכך שהשתמש במשאית של מעסיקו ללא אישור כדי לפנות פסולת מאולמות סנדרין שאינם לקוחות החברה והסיע את אשתו לעבודה מדי יום, דבר שגרם לנזק כספי למעסיק. המעסיק טען כי הדבר התרחש על פני תקופה של 25 חודשים וביקש פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם, וכן נזקים לא ממוניים. העובד הכחיש את הטענות והגיש תביעה שכנגד נגד המעסיק בגין הפרות שונות, לרבות פיטורים שלא כדין, אי הודעה על תנאי העבודה ואי תשלום שכר. בית הדין בחן את חומר הראיות ומצא כי המעסיק הצליח להוכיח שימוש בלתי מורשה של העובד במשאית למטרת רווח פרטי. עם זאת, המעסיק לא הביא ראיות מספיקות לנזק הכספי שנגרם, למעט הוכחת עלות הטמנת הפסולת. בית הדין פסק למעסיק פיצויים לא ממוניים בסך 50,000 ₪, אותם חויב העובד לשלם תוך 30 יום, בצירוף הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של המעסיק, שהסתכמו ב-6,500 ₪. באשר לתביעה שכנגד, תביעות העובד בגין הפרת חוק הגנת השכר, אי הודעה על תנאי העבודה ואי קיום שימוע כדין נדחו מחוסר ראיות. כמו כן, נמנעו מהעובד פיצויי פיטורים נוספים ודמי הודעה מוקדמת מאחר שבית הדין מצא כי העובד כבר קיבל את התשלומים המתאימים. עם זאת, בהתחשב בשבע שנות שירותו של העובד ובנסיבות המקרה, בית הדין לא מצא לנכון לשלול לחלוטין את פיצויי הפיטורים. לעובד הוענקו פדיון עבור ימי חופשה נוספים, בסך 11,978 ש"ח, והמעסיק חויב לשלם 2,686 ש"ח עבור דמי הבראה. לאחר קיזוז הסכומים שהעובד היה זכאי לקבל מהמעסיק, הסכום הסופי לתשלום היה 32,636 ₪. סכום זה, יחד עם הסכומים הקודמים, היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. לצדדים עמדו 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.