רבני 1157700/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא הכרעה משפטית בנוגע לבקשה לתיקון צו ירושה. המבקש, מר א. ש., ביקש לשנות צו שניתן לטובת האלמנה המנוחה, ב. ז., בעניין ירושת בעלה המנוח, ש. ז. ששת ילדיו של המנוח, ובהם ח.ז., ויתרו בעבר על זכויותיהם בירושה והעבירו את כל העיזבון לחזקת אמם. מר א.ש., נושה של ח.ז., טען כי ללא ויתור זה, ניתן היה לפרוע את החוב המגיע לו. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת המבקש. בהחלטתו בחן בית המשפט לראשונה את המקרה מנקודת מבט הלכתית. נקבע כי על פי ההלכה, לנושה יש זכות לגבות חובות מנכסיו של חייב רק אם נכסים אלה היו בבעלות החייב בעת היווצרות החוב. מאחר ונכסי הירושה המדוברים נרכשו על ידי החייב לאחר יצירת החוב, הנושה אינו יכול לתבוע אותם. כמו כן, בית המשפט התייחס למקורות תלמודיים ורבניים, ובהם השולחן ערוך ודברי רבנו תם וראב"ד, התומכים בתפיסה כי חייב אינו יכול לגבות חובות מנכסים בירושה שניתנו לאדם אחר. בית המשפט עמד גם על מהות החוב והריבית שנצברה, והדגיש כי פרטים אלה אינם רלוונטיים למקרה, שכן הם חורגים מתחום הדין הדתי החל על בית המשפט. בהתייחס להיבט המשפטי, הכיר בית המשפט בזכותו של יורש להסתלק מחלקו בירושה כמפורט בסעיף 6 לחוק הירושה. צוין כי זכות זו היא בדרך כלל בלתי מותנית, למעט במקרים של קטינים, פסולי יכולת, או כאשר הוטל עיקול על המניה. בית המשפט הפנה לפסק דינו של השופט שמגר, שקבע כי יש לייחס הסתלקות יורש לסעיף 39 לחוק החוזים, תוך הדגשת תום הלב. משכך, על בית המשפט לקבוע האם זכות ההסתלקות הופעלה כדי לעקוף את זכויותיהם של אחרים או מסיבה לגיטימית אחרת. בית המשפט מצא כי הסתלקותו של ח.ז. לטובת אמו הייתה סבירה וצפויה, מה גם שאחיו ויתרו גם הם על זכויותיהם. בית המשפט ראה בכך הפגנת אדיקות הורית ורגש אנושי משותף, במיוחד בהתחשב בנוכחותה המתמשכת של האם. בית המשפט התייחס גם לחוסר שקידתו של המבקש בגביית החוב לאורך השנים, ורמז כי הניסיון האחרון לתקן את צו הירושה לא היה מוצדק. בנוסף, אחיו של המנוח לא הביאו ראיות לכך שהמבקש היה מודע להליכי הירושה. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי מעמדו של המבקש כנושה של העיזבון, אף שהוכר בסעיף 72(א) לחוק הירושה, אינו מקנה לו באופן אוטומטי את הזכות לתקן את הצו. בית המשפט הסביר כי על פי הדין ההלכתי, לאלמנה יש זכות ספציפית להתגורר בבית שירש, ולכן לא ניתן למכור את הנכס מבלי לפגוע בזכויותיה. לפיכך, גם אם ח.צ. לא היה מוותר על זכויותיו, לא ניתן היה לפרוע את חובו של המבקש באמצעות מכירת הדירה. מטעמים אלה, בין היתר, דחה בית המשפט את בקשתו של מר א.ש. לתקן את צו הירושה. בנוסף, ביטל בית המשפט את צו העיקול והסילוק הקיים והורה למזכירות לסגור את התיקים. ההחלטה ניתנה ב-7 במאי 2021 על ידי הרבנים אברהם מייזלס, בנימין לסרי ונחמיה נשר.