רמ"ש 51654-02-24

תקציר

פסק הדין מאפשר לערער על החלטה הדוחה את בקשת הנתבע להגיש תביעה שכנגד בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט מצא כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר אינה עולה בקנה אחד עם החוק והפסיקה. היא הבהירה כי תקנות המשפחה אמנם אינן מאפשרות אוטומטית הגשת תביעה שכנגד, אך גם אינן אוסרות אותה לחלוטין, ומשאירות את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. על פי פסק הדין, כאשר נתבע בהליך בבית המשפט לענייני משפחה מבקש להגיש תביעה שכנגד הקשורה לתביעה העיקרית או הנובעת מאותן נסיבות, ככלל יש להתיר זאת, ובלבד שעולה מהם שאלה רצינית הראויה להתייחסות. נטל ההוכחה עובר לנתבע שכנגד להוכיח כי התביעה שכנגד אינה נופלת תחת תקופת ההתיישנות. במקרה הספציפי, התביעה שכנגד של המבקשת כנגד המשיב הייתה קשורה לסכסוך עסקי על נכסי החברה המשותפת, אשר בית המשפט מצא כי הוא קשור במידה מספקת לתביעה העיקרית. עוד קבע בית המשפט כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעה שכנגד, ודחה את טענות המשיב מנוגדות. למרות שחלק מהסעדים המבוקשים של המבקש הופנו לחברה שאינה צד להליך, בית המשפט קבע כי אין זו סיבה לדחות את התביעה שכנגד, מה גם שבית המשפט לענייני משפחה יכול היה להורות על צירוף הצדדים הנדרשים. לבסוף, בית המשפט הורה למשיב לשלם את הוצאות המבקש והחזיר את הפיקדון למבקש. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.