ע"א 3461/05

תקציר

הערעור מתייחס לטענת רשלנות נגד דירקטור בחברה. המשיב טען כי למערער, כמנהל החברה, הייתה חובת זהירות כלפי נושי החברה - לרבות המשיב - וכי הפר חובה זו בכך שביטל שיק שהונפק למשיב וגרם להם נזק. עם זאת, טען המערער כי טענת הרשלנות לא הייתה חלק מכתבי הטענות המקוריים וכי לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להתגונן. בית המשפט הסכים עם טענתו הפרוצדורלית של המערער, וציין כי טענת הרשלנות עלתה בשלב מאוחר יותר של ההליך וכי המערער ביקש פרטים נוספים על הטענות נגדו אך לא קיבל אותם. השופט קבע כי הטלת האחריות האישית על המערער אינה ראויה בהתחשב בנסיבות. החברה נקלעה לקשיים כלכליים, והמערערת, שפעלה בתום לב, קיבלה החלטות שמטרתן להאריך את תוחלת חייה, שהיו עשויות להיטיב עם נושים אחרים. זאת ועוד, הקשר הסיבתי בין הפרת החובה הנטענת לבין הנזק שנגרם לא היה מבוסס דיו. ככלל, מצא בית המשפט כי המערער לא זכה למשפט הוגן וכי טענת הרשלנות נגדו אינה מוצדקת. לפיכך, בוטל פסק הדין המקורי נגד המערערת, והמשיבה חויבה בהוצאות המשפט של המערערת.