ר"ע 483/85

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סיווגו הראוי, לצורכי מכס, של מתקן מיובא שנועד לשמר גז פחמן דו-חמצני בצורתו הנוזלית באמצעות קירור. המתקן המדובר הוא מיכל פלדה גלילי גדול המחובר ליחידת קירור, המיועדת לאחסון גז פחמן דו חמצני. בתחילה, רשות המכס ראתה במתקן מקרר, ואילו היבואן טען לסיווג שונה כמתקן לעיבוד חומרים. התיק עלה בסולם מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, כאשר האחרון קבע כי יש לסווג את המתקן באופן שונה מנקודת מבטו של המערער. בית המשפט העליון, בפסק דינו, הסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, דחה את הערעור ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. שופט בית המשפט העליון קבע כי יש לבחון את אופיו הפונקציונלי של המתקן כדי לסווג מטלטלין לצורכי מכס, ולא להסתמך רק על חזותם. מתוך הכרה במתקן כמערכת משולבת המשרתת מטרות מרובות, הסיווג הדומיננטי נחשב מתאים, המשקף את אופיו העיקרי של המתקן. במקרה זה, הפונקציה הדומיננטית נמצאה אחסון, ולא קירור או עיבוד חומרים. יתר על כן, השופט הבהיר את פרשנות פרטי המכס והכללים הרלוונטיים, והדגיש כי תהליכים כמו הנזלת גז או אחזקתו בצורה נוזלית יכולים להיחשב כעיבוד. עם זאת, השופט החליט שלא להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר, בהתחשב בכך שהיא סבירה ומבוססת על העובדות הספציפיות של המקרה, ובכך דחה את הערעור והותיר את הסיווג על כנו.