עע"מ 9993/03

תקציר

במקרה דנן, המערער, אזרח ירדני הנשוי לתושבת ישראל, ערער על החלטה השוללת ממנו תושבות קבע בישראל. בקשת התושבות הראשונית שלו נעצרה בשל אישומים פליליים בגין הצתה בנסיבות מחמירות של בקבוק תבערה, שבגינו זוכה מאוחר יותר בשל עניינים פרוצדורליים ולא לגופו של עניין. למרות זיכויו, הרשויות המנהליות השתמשו בראיות המנהליות הקיימות כהצדקה לדחות את בקשת התושבות שלו, וראו בכך מניעה פלילית. בית המשפט לעניינים מנהליים תמך בהחלטה זו, תוך שהוא מדגיש את שיקול הדעת הרחב יותר שיש לשר הפנים בעניינים אלה, במיוחד בכל הנוגע לסיכון שלום הציבור. בערעור נסב הדיון בשאלה האם די בראיות מנהליות כדי לקבוע חסמים פליליים למרות זיכוי בהליך הפלילי. בית המשפט הכיר בכך ששיקול הדעת המינהלי עשוי להיות שונה מאמות המידה של המשפט הפלילי, ומאפשר לרשויות לשקול ראיות מנהליות. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי זיכוי צריך להשפיע על הליך הביקורת המנהלית, ולהבטיח איזון הוגן בין ראיות וקבלת החלטות. בסופו של דבר, בית המשפט שקל את הליך התושבות הממושך ואת זיכויו של המערער, והחליט לקבל את הערעור באופן חלקי. הם הציעו לחדש את הליך התושבות של המערערת מנקודה מסוימת במקום לחדשו לחלוטין. השופטת נאור הסכימה, ואילו השופטת חיות טענה להתחלת ההליך מחדש, מתוך סברה כי סביר לאפשר זמן מעקב רב יותר. ברוב קולות החליט בית המשפט לטובת חידוש ההליך מהמקום בו נעצר, תוך מתן מסלול פוטנציאלי מזורז לתושבות קבע, תוך שימת דגש על התחשבות זהירה בשלום הציבור.