סע"ש 50227-10-13

תקציר

עניינו של פסק דין זה בזכויותיהם של התובעים, עובדי מחלקת הדפוס של ידיעות אחרונות, לפיצוי בגין סופי שבוע, שבוטלו על ידי ההנהלה בשנת 2002, עד לשנת 2011, אז הוגשה תביעה בדרישה לפיצוי עבור סופי השבוע, ולהורות לנתבעים להשיב את הגמלה כפי שהייתה לפני שנת 2002. פסק הדין של בית הדין הארצי פסק לטובת העובדים וקבע כי ביטול הטבת סוף השבוע נעשה שלא כדין, וכי העובדים זכאים לחידוש ההטבה בישראל. עם זאת, פסק הדין לא פירט אם הוא צופה פני עתיד בלבד או גם מפצה את העבר. התובעים טענו כי הקביעה נכונה ממועד ביטול ההטבה, ואילו העיתון טען כי היא צריכה להיות בתוקף ממועד פסק הדין. בית המשפט מצדד בתובעים כי אין לקבל את טענת העיתון, ופסק דינו של בית הדין הארצי הוא קביעה חלוטה המחייבת את העבר ממועד הביטול. לפיכך, התובעים זכאים לפיצוי עבור סופי השבוע, המחושב ממועד שלילת הגמלה ועד להגשת התביעה, שהיא שבע שנים קודם לכן. יתר על כן, בית המשפט דן בחוק ההתיישנות ומוצא כי תביעת התובעים אינה מיושנת. היא גם דוחה את טענת העיתון כי הזכות להטבת סוף שבוע אינה ניתנת למימוש, ולכן עובדים שפרשו לגמלאות אינם יכולים לקבל פיצוי בגין שלילת ההטבה. בית המשפט מסביר כי אין מדובר במימוש הזכות אלא בפיצוי על כך שנבצר ממנה לממש את הזכות. לפיכך, אין מקום להבחין בין עובדים בהווה לבין עובדים שפרשו. באשר למיסוי, בית הדין מבהיר כי על העובדים לשאת בנטל המס בגין ההטבה, שכן לא הוכח כי העיתון הסכים אי פעם לשלם את שווי המס בגין ההטבה. לבסוף, באשר לגובה הכספי של התביעה, בית המשפט מוצא את שיטת החישוב של התובעים לא ברורה ובמקום זאת דבק בסכום שקבעה ההנהלה, שעומד על 3,600 שקל לשנה נכון לשנת 2013, צמוד למדד. סכום זה יוכפל בשבע שנים, כך שלכל תובע ישולמו 25,200 שקל, כולל הפרשי הצמדה וריבית. הנתבע יישא גם בשכר טרחת עורך הדין של התובעים, בסך 50,000 ₪.