ע"פ 344/79

תקציר

פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין בת. 98/79 עסק בנאשם שקשר קשר לביצוע הונאת ביטוח על ידי ביצוע פריצה לאולם האירועים שלו ומסירת מידע כוזב למשטרה. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט ברק, אישרה את עונשו של בית משפט קמא, שכלל שלושה חודשי מאסר בפועל, קנס של 10,000 ל"י או חודש מאסר במקום הקנס, ושנתיים מאסר על תנאי. השופט ברק הדגיש כי תפקידה של ערכאת הערעור הוא להעריך את נאותות העונש ולא את ההנמקה העומדת מאחוריו. במקרה זה, עונשו של בית משפט קמא לא היה חמור יתר על המידה, ועל כן הרוב לא ראה עילה להתערב. השופט ויטקון, לעומת זאת, התנגד. לטענתם, השופט התכוון תחילה להטיל עונש מופחת – קנס ומאסר על תנאי – אך נאלץ להטיל עונש מאסר בשל האפשרויות המוגבלות הקיימות בחוק בנוגע לגובה הקנס. השופט ויתקון סבר כי אין להטיל על הנאשם עונש מאסר, כפי שהתכוון השופט קמא מלכתחילה, וכי הימנעותו של המחוקק מהגדלת סכומי הקנס אינה סיבה מספקת להטלת עונש חמור יותר. לדברי השופט ויתקון, ההבדל המשמעותי בין כתם של מאסר לבין קנס היה צריך להישקל בזהירות רבה יותר, והשופט היה צריך להטיל את הקנס המרבי המותר, גם אם הוא לא משקף את חומרת העבירה, ולא להזדקק למאסר. סיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הערעור, והסכים עם גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא.