בש"פ 2846/06

תקציר

במקרה דנן, המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר פסק לשחרר את המשיב בחלופת מעצר למרות האישום בסחר בכ-70 גרם הרואין בשתי עסקאות עם סוכן משטרתי. הסוגיה התעוררה משום שהסוכן לא היה אמין, מה שגרם לתביעה להסתמך על דבריו רק כאשר הם נתמכים בראיות חיצוניות. בית משפט השלום מצא ראיות לכאורה, שהובילו למעצר עד לסיום ההליכים, החלטה שנתמכה בתחילה על ידי בית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט המחוזי שקל את עברו הנקי של המשיב ואת הבעיות האפשריות באמינותו של הסוכן, והחליט לאחר מכן על שחרור מותנה. במהלך הערעור, בית המשפט אישר מחדש את קיומן של ראיות לכאורה, וציין כי בעוד שהראיות היו חזקות עבור האישום הראשון, הן היו חלשות יחסית עבור השני, אך האישומים חיזקו זה את זה יחד. בית המשפט הדגיש את הצורך בזיהוי קולי אובייקטיבי כדי לאשר את מעורבותו של המשיב. למרות שהכירה בעברו הנקי של המשיב, היא הגיעה למסקנה כי המעורבים בסחר בסמים נותרים בדרך כלל במעצר, ולפיכך התקבל הערעור וחייב את מעצרו של המשיב עד תום המשפט. בית המשפט ציין כי שינויים בעדויות עדים או ראיות מדעיות חדשות עשויים להניע בחינה מחודשת.