עת"מ 1481/05

תקציר

פסק הדין דן בשלוש עתירות נגד תוכנית מתאר מקומית שיזמה המועצה המקומית מזכרת בתיה. בעתירה הראשונה, שהוגשה על ידי חברת דקור רהיטים, נטען כי התוכנית אינה סבירה ומתנגשת עם האינטרסים של העותרת, שכן היא מחייבת את השבתת מפעל התעשייה שלה, תוך גרימת נזק כספי. עם זאת, השופט קובע כי העתירה נעדרת עילה משפטית להתערבות, שכן התכנית עברה הליך משפטי תקין והיא סבירה בהיגיון התכנוני שלה. למרות שיש טעם מסוים לטענת ניגוד העניינים, השופט מציין כי פעילותם של גופים ציבוריים במקרה זה מותרת למרות ניגודי עניינים פוטנציאליים. באשר לשווי מפעלו של העותר, מסכים השופט עם שיטת השמאות של ועדת התכנון ומציע לתבוע פיצוי באמצעים משפטיים. העתירות השנייה והשלישית, שהוגשו על ידי רובינשטיין וקבוצת בר ניר, מעלות התנגדויות שונות, לרבות חוסר סבירות, מפגעי רעש ואפליה בהערכות מגרש. השופט דוחה גם עתירות אלה, ומוצא כי התוכנית סבירה ומבוצעת באופן מקצועי, וטיעוני העותרים אינם משכנעים. לצד הבנת תסכוליהם של העותרים, מדגישה השופטת כי אל לבתי המשפט להתערב בקלות ראש בהחלטות תכנוניות וכי על העותרים לשקול היטב את נימוקיהם בטרם יגישו לבית המשפט. בשל הנסיבות, חברת דקור רהיטים פטורה מהוצאות משפט, ואילו רובינשטיין וקבוצת בר ניר חויבו לשלם סכומים קצובים למשיבים.