ת"א 807/07

תקציר

הסכסוך בין הכנסייה האנגליקנית לבישוף ריה הגיע לשיאו בשנת 2007, זמן קצר לאחר פרישתו, כאשר גילתה הכנסייה כי הבישוף ריה פועל להשתלט על בית ספר בבעלות הכנסייה ועל החלקה שעליה הוא נבנה. הבישוף ריה הקים אגודה לניהול בית הספר והדיר את נציגי הכנסייה מניהולו. הכנסייה הגישה שלוש תביעות, ביניהן תביעה לצו מניעה קבוע שימנע מהנתבעים לנהל את בית הספר ותביעה כספית להשבת כל הכספים שנגבו מתלמידי בית הספר והופקדו בחשבון העמותה. סעדים זמניים ניתנו לכנסייה, הוציאו את הנתבעים משטח בית הספר והחזירו את הניהול לכנסייה. בהמשך הגיעו הצדדים להסכמות בבית משפט השלום, שהכירו בזכות הכנסייה בנכס ואסרו על כל פעילות של הנתבעים בשטח בית הספר. התביעה הכספית, שביקשה לקבל בחזרה את שכר הלימוד שנגבה בתקופה מסוימת, נותרה שנויה במחלוקת. בית המשפט מצא כי הכנסייה לא הוכיחה את עילות התביעה שלה נגד הנתבעים. בית המשפט קבע כי התביעה לסעד כספי המבוססת על עוולות של החזקת רכוש שלא כדין וגניבה לפי פקודת הנזיקין לא צלחה, שכן הכנסייה לא הצליחה להוכיח את קיומו של רכוש מוחשי, דרישה לעוולות אלה. יתר על כן, הכנסייה לא נפגעה מכיוון שהכספים שימשו לפעילות בית הספר והוחזרו לכנסייה. בנוסף, עילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט נדחתה מאחר שהכנסייה לא הוכיחה כי נגרם לה הפסד כספי או כי הנתבעים נהנו באופן אישי מהכספים שנגבו. הכנסייה גם לא סיפקה ראיות המצדיקות את אחריותם של נתבעים מסוימים שלא היו חברים באגודה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה להצהרה כי פעילות העמותה נעשתה ללא הסכמת הכנסייה היא מיותרת ותיאורטית, ולכן דחה אותה. בסופו של דבר הורה בית המשפט לדחות את תביעת הכנסייה, למעט הפיכת צו המניעה הזמני לקבוע, ובכך למנוע מהעמותה לנהל את בית הספר. בית המשפט לא פסק הוצאות או שכר טרחת עורכי דין לאף אחד מהצדדים, אך חייב את הכנסייה בהוצאותיהם של חלק מהנתבעים.