ע"א 50813-12-10

תקציר

הערעור בעקבות שריפה שפרצה בבית קפה והתפשטה לנכסים סמוכים וגרמה לנזקים, נדחתה. המערערת, נציגת הבית המשותף, ביקשה לחייב את בעל בית הקפה (המשיב) ואת בעל הנכס לפצות אותה בגין הנזק. בית משפט קמא דחה את תביעתה ולא מצא כל רשלנות מצד המשיב. המערער טען כי הראיות מצביעות על מעורבותו של המשיב בהצתה וכי לפי סעיף 39 לפקודת הנזיקין, נטל ההוכחה מוטל על המשיב להוכיח אחרת. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, שכן שקל את מכלול הנסיבות ושוכנע כי למשיב לא הייתה כל מעורבות בשריפה. זאת ועוד, סעיף 39 לפקודת הנזיקין לא דרש מהמשיב להוכיח כי לא הצית את האש בכוונה; טענת ההצתה של המערערת חייבה אותה להוכיח אותה בנטל הוכחה גבוה יותר, דבר שלא עשתה. לפיכך, הערעור נדחה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.