רע"א 45363-06-23

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב נפגע תאונת דרכים שתבע פיצויי נכות. בית משפט השלום בתל אביב-יפו מינה מומחה להערכת נכותו של התובע, אך התובע טען כי היה על בית המשפט לאשר פסיקה קודמת של הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי. לטענת התובעת, מינוי מומחה מטעמה על ידי בית המשפט נוגד את סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, המקנה סמכות מחייבת להחלטות המל"ל. המשיב הצדיק את המינוי, לעומת זאת, בטענה כי קביעת המל"ל אינה מתייחסת במידה מספקת למצבו הרפואי הקודם של התובע. בית הדין שלערעור, בהסכמתו עם התובע, נעתר לבקשת רשות הערעור וביטל את מינוי המומחה. בית המשפט קבע, כי היה על בית משפט קמא לנסות תחילה לברר את הסתירה בין חוות דעתו של המומחה לבין קביעת המל"ל באמצעות חקירת המומחה. רק לאחר מכן עליה לשקול מינוי מומחה חדש, דבר שאמור להיות מוצא אחרון. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי היה מקום לתת משקל רב יותר להחלטת המל"ל, שהתקבלה לפי סעיף 6ב. פסק הדין ציין גם את המורכבות הנובעת מסעיף 6ב והציע למחוקק לבחון מחדש את השלכותיו. בסופו של דבר, הערעור התקבל, ומינויו של המומחה הנוסף הותנה בתוצאות חקירתו הנגדית של המומחה.