ת"פ 54937-08-15

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הראיות שהוצגו בתיק של שני אישומים של שוד בנסיבות מחמירות, השופט מגיע למסקנה כי יש לזכות את הנאשם מהאישום הראשון אך להרשיעו באישום השני של שוד. השופט מציין כמה סתירות בראיות שהציגה התביעה, וקובע כי המסגרת הראייתית שלהן "לא הייתה הדוקה בחלקים מסוימים". באשר לאישום הראשון, השופט קובע כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם נטל חלק פעיל בשוד. השופט דוחה את טענת השכרות החלקית שהעלתה ההגנה, ומצטט עדויות לא עקביות ואת ניסיונותיו של הנאשם להשפיע על גרסותיו לאירועים. יתר על כן, השופט מגיע למסקנה כי נוכחותו של הנאשם בזירת השוד הראשון אינה מעידה בהכרח על שיתוף פעולה או תפקיד מסייע, וקיים ספק סביר לגבי ידיעתו והסכמתו מראש. עם זאת, המצב משתנה באופן דרסטי לגבי האישום השני. האירוע השני התרחש תוך עשרים דקות מהאירוע הראשון, ומעשיו של הנאשם היו שונים באופן משמעותי. השופט מקבל את תיאור האירועים על ידי הקורבן, המעמיד את הנאשם בתפקיד לא תמים ומתוכנן. בניגוד לאירוע הראשון, הנאשם השתתף באופן פעיל בשוד השני בכך שניסה להסיח את דעתו של הקורבן ולאחר מכן היכה אותו בפניו. תפקיד אקטיבי זה, לצד השימוש באלימות, מבסס בבירור את הנאשם כמשתף פעולה עם מבצע השוד, והטענה כי האירוע נועד אך ורק להיות גניבה נדחית. השופט מדגיש כי כל אדם סביר יכול היה לצפות אפשרות של אלימות במהלך אירוע כזה. לפיכך, הנאשם מורשע באישום השני של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב)+29 לחוק העונשין. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים, ובכך הסתיים המשפט.