ע"ע 300353/97

תקציר

במקרה זה התייחס בית הדין הארצי לעבודה לסוגיית חוזה עבודה שהפך לבלתי חוקי בשל הפרתו את חוק שעות עבודה ומנוחה. המשיב, מטפל סיעודי, עבד במשמרות לילה במשך תשע שנים וקיבל שכר נוסף, למרות שביקש תחילה משמרות יום. בהמשך החליט המעסיק לבצע רוטציה במשמרות, דבר שהשפיע באופן משמעותי על הכנסות המשיב. ליבת המחלוקת הייתה האם המעסיק יכול לשנות באופן חד צדדי את התנאים, שהוטמעו בחוזה העבודה באמצעות פרקטיקה ארוכת טווח. בית הדין הכיר בפררוגטיבה הניהולית לשנות את לוחות הזמנים של העבודה, אך עמד על כך שהדבר ייעשה בתום לב, תוך כיבוד ההסתמכות הכלכלית המבוססת של העובד על שכר משמרות לילה. דעת הרוב קבעה כי בעוד שהמעסיק יכול להקצות משמרות לצורך ציות לחוק והתייעלות תפעולית, עליו לשמור על שיעור שכרו הקודם של המשיב, שכן ההיבט הבלתי חוקי של החוזה נבע מהחלטותיו ההיסטוריות של המעסיק ולא ממעשיו של המטפל. פסק הדין דחה את הערעור, תוך שמירה על זכויות השכר של העובד למרות חילופי המשמרות, בעוד דעת מיעוט של השופט ברק הדגישה את המידתיות ואת חוסר הלגיטימיות של שינוי חד צדדי בתנאי העסקה. בית המשפט הפעיל את סמכות שיקול הדעת של חוק החוזים כדי להבטיח את המשך תשלום משמרות הלילה, תוך איזון בין אי החוקיות לבין הגנה על האינטרסים המוקנים של העובד ועל אוטונומיית רצונו.