ב"ל 28144-04-22

תקציר

המקרה שעמד בפני בית המשפט היה תביעה שהגיש תובע, יהודה בן ברוך, נגד המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) להכיר בפציעתו בכתפו השמאלית כתאונת עבודה על פי תיאוריית המיקרוטראומה. התובע עבד כמסגר ורתך למעלה מ-24 שנים וטען כי עבודתו הפיזית המאומצת כללה תנועות חוזרות ונשנות והרמת משאות כבדים שגרמו לפציעתו. עם זאת, הנתבע טען כי עבודתו הייתה מגוונת ולא כללה פעולות כאלה. בית המשפט פסק לטובת הנתבע וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו. הוא לא הצליח להוכיח שעבודתו כללה פעולות חוזרות ונשנות או תנועות דומות במהותן שהשפיעו על כתפיו. בנוסף, עדותו בנוגע לשימוש בכלים רוטטים לא הוכחה, והוא לא סיפק פרטים או ראיות לתדירות השימוש בהם. בית המשפט הדגיש כי עבודת פרך לבדה אינה מספיקה להכרה במיקרוטראומה וכי עבודתו של התובע לא נכנסה לפרמטרים של מיקרוטראומה כפי שנקבעו במקרים קודמים. חזקת העובדות פעלה גם לרעתו של התובע, שכן הוא לא הציג עדים או ראיות רלוונטיות לתמיכה בטענותיו. משכך, דחה בית המשפט את טענת התובע, ונותרה לו האפשרות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.