ע"ע 1183/01

תקציר

בעניינה של המערערת, שכיהנה כמזכירת המועצה המשיבה משנת 1982 ולאחר מכן כפופה לחוזה עבודה לדוגמה בשנת 1990, קבע בית הדין האזורי כי החוזה פסול לפי חוק יסודות התקציב, ובפרט סעיף 29. בתחילה, החוזה, שעוצב כהסדר ניסיוני ברשויות מקומיות נבחרות, הציע תנאי העסקה הכוללים שכר שווה לזה של ראש רשות מקומית ושיעור פנסיה של 4% בשנה. עם זאת, חוזר משנת 1993 שפרסמו משרד הפנים ומשרד האוצר הציע תנאים חדשים לעובדים בכירים ברשות המקומית, וקבע "חוזה מנהלים" עם שיעור פנסיה מופחת של 2% לשנה. המערער לא עבר לחוזה מנהלים זה, מה שהוביל למסקנה בשנת 1998, במהלך בדיקה של משרד הפנים, כי תנאי העסקתו אינם חוקיים ומבוטלים בשל אי עמידה בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, שמטרתו למנוע שינויי שכר בלתי מורשים בגופים הממומנים על ידי הציבור. בית הדין מצא כי הסכם המודל של המערערת נעדר את האישור הנדרש של הממונה על השכר ולפיכך חייב שינוי בתנאי ההעסקה כך שיתאימו להסכמים סטנדרטיים בשירות המדינה. ערעורו של המערער נדחה בנימוק שפעולות המשרד היו סבירות ומידתיות, והבטיחו עקביות בתנאי ההעסקה ברשויות המקומיות. פסק דין זה מדגיש את הדגש על עמידה בתקציב ועל הפיקוח החוקי הקבוע בחוק יסודות התקציב, ובסופו של דבר מחייב את המערערת לדבוק בתנאי חוזה המנהלים המתוקנים משנת 1993 ואילך, כאשר בית המשפט ונציגים אחרים, לרבות הנשיא סטיב אדלר והשופטת נילי ארד, מאשרים את פסק הדין נגד פיצוי המערערת על פי חוזה המודל הפסול.