ע"א 810/17

תקציר

החלטת הערעור התמקדה בשתי שאלות עיקריות: האם שגה בית משפט קמא בקובעו כי עסקת מתנה נעשתה למראית עין בלבד, והאם דוקטרינת ההשתק השיפוטי חלה על המשיבים 1 ו-2. בית המשפט בחן טענות לפיהן עסקה זו נועדה להגן על נכסים מפני נושים ולא להוות העברת בעלות של ממש. בית המשפט אישר את מסקנתו של בית משפט קמא כי העסקה אכן נועדה למנוע מהמשיבים 1 ו-2 לגבות פיצויים שנפסקו, תוך שהוא דוחה את טענות המערערת כי ההעברה נעשתה לשם כבוד המשפחה והוצאות משפט. ניסיונותיה של המערערת להסתיר זכויות אלה באמצעות העסקה אומתו בראיות נסיבתיות, המצביעות על כך שהמניע היה להגן על הנכס מפני תביעות בעקבות פסק דין. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת בדבר השתק שיפוטי, וקבע כי המשיבים טענו בעקביות כי ההעברה נועדה להבריח נכסים. משכך, קביעתו של בית משפט קמא כי המתנה הייתה למראית עין בלבד התקבלה, דבר שהביא לביטול העסקה. לפיכך נדחה הערעור, ונפסקו הוצאות למשיבים 1 ו-2. מסקנה זו מדגישה את העקרונות המשפטיים של כוונה ותום לב בהסכמים חוזיים, ומדגישה כי עסקאות שנעשו ממניעי מרמה או הטעיה, גם אם הושלמו, בטלות בדין.