עב"ל 1137/02

תקציר

במקרה זה, שחקנית כדורסל מקצוענית נפצעה בברך, וכתוצאה מכך נקבעה נכות רפואית יציבה בשיעור של 20% שנקבעה על ידי ועדה רפואית מהדרג הראשון, ל-27% בהתאם להתאמות התקנה. המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטה זו, מה שהוביל את הוועדה הרפואית לעררים להפחית את דרגת הנכות ל-15% עם העלאה נוספת, וכתוצאה מכך תיקבע נכות כוללת של 19%. הספורטאי ערער על החלטה זו לבית הדין האזורי, בטענה כי הוועדה יכולה להקצות דרגת נכות רק מחלופות שהוגדרו מראש בתקנות הביטוח הלאומי, ועליה לבחור את האחוז הגבוה יותר אם בין האפשרויות בשל עקרונות חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט המחוזי אישר את סמכותה של ועדת הערר לקבוע אחוזי נכות גם אם בינוניים, בנימוק של גמישות בתקנות. עם זאת, בערעור נוסף נקבע כי שגה בית המשפט המחוזי, לפי הפרשנות הנכונה, על הוועדות להתאים את אחוזי הנכות אך ורק לקטגוריות שהוגדרו מראש מהתקנות, אלא אם כן לא קיימת התאמה מדויקת, המאפשרת התאמה "משוערת". בעקבות זאת הוחזר התיק לוועדה הרפואית לעררים על מנת לבחון מחדש את אחוזי הנכות על בסיס פרשנות זו, תוך שימת דגש על שיקולים רפואיים גרידא ללא הטיות חברתיות. פסק הדין חייב את המוסד בהוצאות המשפט של המערערת בסך 2,500 ₪, ופסק דין זה ניתן ביום 19.8.2003.