פ"א 50823-03-19

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על החלטה לקיים צו הריסה מנהלי למבנה שנבנה שלא כדין בתוואי כביש שנקבע בתכנית מתאר. המערערת טענה כי נפל כשל בהתייעצות ראויה, כי הצו נעדר פרטים נדרשים, כי הבנייה הושלמה מחוץ למסגרת הזמן הקבועה בסעיף 221 לחוק התכנון והבניה, ועל כן יש לבטל את הצו. עוד טענו כי המשיב אכף את הצו רק באופן סלקטיבי, כי קיים אופק תכנוני שיכול להכשיר את המבנה וכי הם זכאים לשימוע. המשיב טען כי הבנייה לא הושלמה, כי התקיימו כל ההתייעצויות הנדרשות, כי אין חובה לקיים שימוע וכי אין כל עדות לאכיפה בררנית או לאופק תכנוני שיכול להציל את המבנה. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הערעור וקבע כי הבנייה אכן הייתה בלתי חוקית. השופטת הסכימה עם המשיב כי התקיימו ההתייעצויות הנדרשות על פי דין, כי אין ראיות לאכיפה בררנית, וכי טענות המערערת בדבר אופק תכנוני שיכול להציל את המבנה אינן נתמכות. עוד קבע השופט כי הצו ניתן בהתאם לדרישות חוק התכנון והבניה, וכי צדק בית משפט קמא בהחלטתו. לפיכך נדחה הערר, וצו ההריסה המנהלי יעמוד בעינו.