ע"פ 363/83

תקציר

המערער הורשע בשני סעיפים של שוד בתחנות דלק באמצעות רכב גנוב. הוא ערער על הרשעות אלה. בסעיף הראשון, שעניינו שוד בתחנת דלק בראש העין, מצא בית המשפט כי זהותו של המערער כשודד אושרה די הצורך על ידי שוטר שרדף אחריו וזיהה אותו כמי שהשליך את השקית הגנובה. בסעיף השני, בגין שוד נפרד בתחנת דלק ברמלה, הראיה היחידה הקושרת את המערער לפשע הייתה כי הגיע לזירה באותה מכונית גנובה - סובארו לבנה משנת 1980 - וביצע את השוד באופן דומה. בית המשפט הכיר באופיין הנסיבתי של הראיות, והדגיש כי הרשעה על סמך ראיות כאלה מחייבת אותה להוביל למסקנה הגיונית אחת. מאחר שלא היו ראיות ישירות הקושרות את המערער לשוד ברמלה, ובהינתן שהרכב בו נעשה שימוש היה שכיח, הגיע בית המשפט למסקנה כי הראיות הנסיבתיות אינן תומכות די הצורך בהרשעה. לפיכך, הערעור התקבל, והמערער זוכה מהאישום השני, אך לא הראשון. נוכח הזיכוי בחלק מהאישומים ועברו הנקי של המערער, הציע בית המשפט עונש מופחת של חמש שנות מאסר, מחציתן על תנאי, בגין העבירה שאושרה ואישומים נוספים. השופט גולדברג, יחד עם השופטים לוין ונתניהו, נתן את פסק הדין פה אחד.