ע"פ 10425/05

תקציר

הערעורים נובעים מהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לפסוק פיצוי חלקי לנועם פדרמן בעקבות זיכויו בתיק פלילי. פדרמן נעצר בחשד לתכנון פיגועים ושימוש בלתי חוקי בנשק. הוא זוכה לאחר שהמדינה חזרה בה מכתב האישום נגדו. בית משפט קמא פסק לו פיצויים בגין תקופת המעצר הפלילי וכן בגין תקופת המעצר המנהלי. המדינה ערערה על פסיקת פיצויים, במיוחד בגין המעצר המנהלי. פדרמן ערער גם הוא, וטען כי היה צריך לפסוק לו פיצוי מלא. בית המשפט העליון קבע, כי סעיף 80 לחוק העונשין, המקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת לפסוק הוצאות הגנה ופיצויים לנאשם שנגדו בוטלו אישומים או שזוכה, אינו מאפשר פיצוי בגין מעצר מינהלי או צווי פיקוח מינהליים. בית המשפט הסביר כי מעצר מנהלי משרת תכלית שונה ממעצר פלילי ומבוסס על דרישות ראייתיות שונות. עוד הסביר בית המשפט כי לשני סוגי המעצרים רציונאלים ומאפיינים שונים ולכן לא ניתן לטשטש את הגבולות ביניהם. בית המשפט ביטל את הפיצויים שנפסקו עבור הימים שפדרמן שהה במעצר מנהלי ובפיקוח מנהלי. בית המשפט לא התערב בהחלטתו של בית משפט קמא לפסוק לפדרמן פיצויים בגין ימי המעצר הפלילי והוצאות ההגנה, וקבע כי החלטת הערכאה הנמוכה מעוגנת היטב בראיות שבפניו. עם זאת, בית המשפט העליון הפחית את סכום הפיצוי בגין ימי המעצר הפלילי ל-50% מהתעריף היומי עבור כל יום מעצר. פסק הדין התייחס בקצרה גם לאפשרות של מעצר פלילי ומנהלי בו זמנית, וציין כי מדובר בתרחיש תיאורטי ויש לבחון אותו אם וכאשר יתעורר. בית המשפט הדגיש כי אנשים שנפגעו מהפעלת סמכות הרשויות צריכים לקבל פיצויים, אך יש להתאים את המנגנון לכך באופן מהותי למסגרת הנורמטיבית ולאופי המשפטי של המעצר המינהלי, ולהיות מוסדר על ידי המחוקק.