ת"א 32097-04-18

תקציר

המקרה סובב סביב אב ובתו שביקרו בלונה פארק בתל אביב. לאב, הסובל מנכות עקב סכיזופרניה שאובחנה במהלך שירותו הצבאי, הונפק צמיד שפטר אותו מהמתנה בתורים. עם זאת, כאשר הם ניסו לעלות על הנסיעה סטאר פלייר, הם לא קיבלו גישה. האב תבע את פארק השעשועים בטענה כי הנוהג שלהם למנוע גישה מאנשים עם מוגבלות למתקנים מסוימים הוא מפלה ומפר את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. הנתבעים טענו כי מוטלת עליהם החובה למנוע סיכון בלתי סביר וכי נכותו של האב מהווה סיכון כזה. בית המשפט צידד בתובע וקבע כי הנתבעים יישמו הנחיה גורפת, המתאפיינת באפליה והשפלה, למנוע גישה ממבקרים עם מוגבלות לנסיעות מסוימות. השופט הדגיש כי מוגבלות היא הבניה חברתית וכי החוק נועד להכיל ולהעצים אנשים עם מוגבלות. נמצא כי הנאשמים לא הפעילו שיקול דעת פרטני ובמקום זאת הסתמכו על סטריאוטיפים. יתר על כן, בית הדין הגיע למסקנה כי חששות הבטיחות של הנתבעים לא היו מבוססים דיים וכי נהליהם הכתובים לא קוימו ואף לא באו לידי ביטוי מדויק בתדרוכי עובדים. חוות הדעת שהציגו שני הצדדים הדגישו את מורכבות התיק. בסופו של דבר, החליטה השופטת שלא להכריע בנימוקים הרפואיים, שכן הם לא היוו בסיס להחלטת הנאשמים. הנתבעים חויבו לשלם לתובע פיצויים בסך 62,500 ש"ח, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות מומחה, בסך כולל של 82,095 ש"ח. פסק הדין משמש תזכורת לצורך בהכלה ואזהרה מפני סכנות הסטריאוטיפים והאפליה.