ע"א 54/64

תקציר

המקרה, מסעוד פרץ נ' הקרן הקיימת לישראל בע"מ, היה ערעור על דחיית תביעת נזיקין של עובד, פרץ, שנפגע בתאונת עבודה. פרץ עבד עבור הקרן הקיימת לישראל בע"מ (המשיבה) תחת פיקוחו של מנהל העבודה ציון אלוהי. במסגרת תפקידו נהג פרץ לפצוע ולרסס את אתר כריתת העצים על ידי קבוצה נפרדת של עובדי דואר. במהלך העבודה, שנמשכה כשלושה חודשים, התפתחו יחסי עבודה הדדיים ושיתוף פעולה בין שתי הקבוצות. פרץ סייע מדי פעם לעובדי הדואר באישורו של אלוהי. אלא שבאחד המקרים נפצע פרץ כשהענף עליו עמד נשבר והוא נפל ארצה. פרץ הגיש תביעת נזיקין נגד המשיב, אך בית המשפט המחוזי דחה אותה, מה שהוביל את פרץ לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי סיועו של פרץ לעובדי הדואר, שהביא לפציעתו, היה במסגרת עבודתו ובאישור הכללי שניתן על ידי אלוהי. לפיכך חויבה המשיבה בנזקיו של פרץ. בית המשפט ביסס החלטה זו על פרשנות סעיף 12 לפקודת הנזיקין האזרחית, הקובע כי מעסיק אחראי לכל מעשה שנעשה על ידי עובדו במסגרת עבודתו. בנוסף, בית המשפט מצא כי אישורו של אלוהי לסיועו של פרץ לא היה חריגה מחובותיו שלו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי למשיבה חלה חובת זהירות כלפי פרץ, שכללה הקפדה על נוהג עבודה בטוח ומתן הכשרה מתאימה למניעת תאונות. אי מתן הכשרה כאמור היווה הפרה של חובת זהירות זו. עם זאת, השאלה האם המשיב התרשל והיקף אחריותו נותרה לא ברורה ודרשה בירור נוסף מבית המשפט המחוזי. לפיכך, בית המשפט העליון החזיר את פסק הדין לבית המשפט המחוזי למשפט חוזר, במיוחד כדי להכריע בסוגיית הרשלנות ולאחר מכן בפיצוי המגיע לפרץ. המשיב חויב לשאת בהוצאות המשפט של פרץ בהליך הערעור.