ער"מ 58054-04-13

תקציר

התיק נסוב סביב חוב ארנונה והאם ניתן לקזז אותו כנגד חוב שנוי במחלוקת שהעירייה חייבת לכאורה לתושב. המערערת, החייבת במסים, טוענת כי מאחר שאין הוראה חוקית המאפשרת קיזוז ספציפי זה, אין להתירו. מנגד, תושב המשיב גורס כי קבלת טענת המערערת משמעה כניעה לחוסר תום לב מצד העירייה. קיימת מחלוקת ברורה בתקדימים בנושא זה, כאשר חלק מבתי המשפט מאפשרים קיזוזים בגין ארנונה ואחרים מסרבים להם. פסק דינו של השופט ואגו, התומך בעמדת המשיב, משכנע יותר שכן הוא מתיישב עם לשונו הפשוטה של חוק החוזים, המחיל את הוראות הדין על חיובים שאינם נובעים מחוזה. בנוסף, חוק קיזוז המס, אף שהוא תומך לכאורה בעמדת המערערת, דווקא מגביל את זכות הקיזוז הן לרשויות והן לנישומים – מה שתומך עוד יותר ברעיון כי קיזוזים מותרים במקרה זה. בתוך כך, טענות המערערת מחייבות הכנסת תנאים ומגבלות לתחולת חוק החוזים, דבר שאינו ראוי בהקשר זה. משכך, מתקבלת פסק דינו של כבוד הרשם מורני המתיר למשיב להתגונן מפני טענת קיזוז חוב הארנונה. הערעור נדחה, וכל צד יישא בשכר טרחתו ובהוצאותיו המשפטיות.