בג"צ 836/22

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה שערערה על תקנה 2 לתקנות ערך שימוש, בנימוק של ריבוי נימוקים להחלטתו. בראש ובראשונה, העתירה הוגשה למעלה מ-12 שנים לאחר חקיקת התקנה ונעדרה דחיפות או חשיבות ציבורית, שעשויה הייתה להצדיק את העיכוב. בנוסף, העותרים לא מיצו את ההליכים המקדמיים הנדרשים בטרם פנו לבית המשפט, כגון פנייה לרשות המוסמכת לקבלת סעד. חוסר הקפדה פרוצדורלית זה הוא קריטי, שכן מטרתו לפתור סכסוכים ללא התדיינות משפטית או לפחות לחדד סוגיות ועובדות להחלטת בית המשפט. לאחר שבחן את העתירה לגופה, לא מצא בית המשפט עילה להתערבות, שכן העותרים ביקשו לתקן חקיקה להורדת שיעורי המס, תחום שבו נמנעים בתי המשפט בדרך כלל מלהכתיב פעולות מינהליות אלא אם קיימת חריגה או חוסר סבירות ברורים מצד הרשות המחוקקת. פסקי דין קודמים אישרו את עמידתה של תקנה 2 ביעדי דיני המס, תוך מתן עדיפות ליעילות וודאות על פני דיוק מדויק, במיוחד בשומות כמו הטבות רכב בעלות ערכים בלתי מוחשיים. יתר על כן, עמד בפני העותרים סעד חלופי, הליך השגה מול פקיד השומה, שלא נקטו. משכך, הן העתירה והן הבקשה לצו ביניים נדחו מבלי שביקשו את תגובת המשיבים, ולא נפקו הוצאות.